שיעור 59, ספר שופטים, פרק טז, א-ה

א וַיְהִ֨י מִיָּמִ֜ים בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשׁ֤וֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ֙ בִּגְדִ֣י עִזִּ֔ים וַיֹּ֕אמֶר אָבֹ֥אָה אֶל־אִשְׁתִּ֖י הֶחָ֑דְרָה וְלֹֽא־נְתָנ֥וֹ אָבִ֖יהָ לָבֽוֹא׃ ב וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֗יהָ אָמֹ֤ר אָמַ֨רְתִּי֙ כִּֽי־שָׂנֹ֣א שְׂנֵאתָ֔הּ וָֽאֶתְּנֶ֖נָּה לְמֵֽרֵעֶ֑ךָ הֲלֹ֨א אֲחוֹתָ֤הּ הַקְּטַנָּה֙ טוֹבָ֣ה מִמֶּ֔נָּה תְּהִי־נָ֥א לְךָ֖ תַּחְתֶּֽיהָ׃ ג וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן נִקֵּ֥יתִי הַפַּ֖עַם מִפְּלִשְׁתִּ֑ים כִּֽי־עֹשֶׂ֥ה אֲנִ֛י עִמָּ֖ם רָעָֽה׃ ד וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשׁ֔וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת שֽׁוּעָלִ֑ים וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים וַיֶּ֤פֶן זָנָב֙ אֶל־זָנָ֔ב וַיָּ֨שֶׂם לַפִּ֥יד אֶחָ֛ד בֵּין־שְׁנֵ֥י הַזְּנָב֖וֹת בַּתָּֽוֶךְ׃ ה וַיַּבְעֶר־אֵשׁ֙ בַּלַּפִּידִ֔ים וַיְשַׁלַּ֖ח בְּקָמ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּבְעֵ֛ר מִגָּדִ֥ישׁ וְעַד־קָמָ֖ה וְעַד־כֶּ֥רֶם זָֽיִת׃

֍           ֍            ֍

(א) וַיְהִי מִיָּמִים – לאחר תקופה מסוימת, בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים, וַיֹּאמֶר אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה, וְלֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא.

(ב) וַיֹּאמֶר אָבִיהָ לשמשון, כהסבר לכך שאינו מניח לו להכנס אליה, אָמֹר אָמַרְתִּי – חשבתי בליבי כִּי שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ לאחר שגילתה את חידתך, וָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ – נתתיה לאשה לאחד מרעיך, הֲלֹא אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה, שלא תתן עיניה באחרים, תְּהִי נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ.

(ג) וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים – הפעם הזו אהיה נקי מנקמת הפלשתים על כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה, מאחר ובודאי היו נישואיה לאותו אדם בפרהסיא, ולא מחו בידו, ראוי שאנקום בכולם, והם לא יוכלו להחשיב זאת לי לאשמה.

(ד) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים, וַיִּקַּח לַפִּדִים, וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וחיבר את שני הזנבות יחד, וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ – באמצע [ובכך גם רמז להם על מעשיהם, שנתנו איש אחר בינו לבין אשתו].

(ה) וַיַּבְעֶר שמשון אֵשׁ בַּלַּפִּידִים, וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת [-בשדות התבואה של] פְּלִשְׁתִּים, וַיַּבְעֵר הכל, מִגָּדִישׁ [-תבואה שנקצרה ואסופה בערימה] וְעַד קָמָה [-תבואה שעדיין מחוברת לקרקע ועומדת בקומתה], וְעַד כֶּרֶם זָיִת.