שיעור 65, ספר שופטים, פרק יז, י-יד

י וַתֹּ֤אמֶר דְּלִילָה֙ אֶל־שִׁמְשׁ֔וֹן הִנֵּה֙ הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וַתְּדַבֵּ֥ר אֵלַ֖י כְּזָבִ֑ים עַתָּה֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י בַּמֶּ֖ה תֵּֽאָסֵֽר׃ יא וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אִם־אָס֤וֹר יַֽאַסְר֨וּנִי֙ בַּֽעֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נַעֲשָׂ֥ה בָהֶ֖ם מְלָאכָ֑ה וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּאַחַ֥ד הָֽאָדָֽם׃ יב וַתִּקַּ֣ח דְּלִילָה֩ עֲבֹתִ֨ים חֲדָשִׁ֜ים וַתַּֽאַסְרֵ֣הוּ בָהֶ֗ם וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ פְּלִשְׁתִּ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ שִׁמְשׁ֔וֹן וְהָֽאֹרֵ֖ב יֹשֵׁ֣ב בֶּחָ֑דֶר וַֽיְנַתְּקֵ֛ם מֵעַ֥ל זְרֹֽעֹתָ֖יו כַּחֽוּט׃ יג וַתֹּ֨אמֶר דְּלִילָ֜ה אֶל־שִׁמְשׁ֗וֹן עַד־הֵ֜נָּה הֵתַ֤לְתָּ בִּי֙ וַתְּדַבֵּ֤ר אֵלַי֙ כְּזָבִ֔ים הַגִּ֣ידָה לִּ֔י בַּמֶּ֖ה תֵּֽאָסֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אִם־תַּֽאַרְגִ֗י אֶת־שֶׁ֛בַע מַחְלְפ֥וֹת רֹאשִׁ֖י עִם־הַמַּסָּֽכֶת׃ יד וַתִּתְקַע֙ בַּיָּתֵ֔ד וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּיקַץ֙ מִשְּׁנָת֔וֹ וַיִּסַּ֛ע אֶת־הַיְתַ֥ד הָאֶ֖רֶג וְאֶת־הַמַּסָּֽכֶת׃

֍           ֍            ֍

(י) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן, אני עשיתי זאת כדי לנסותך, לראות אם אכן אמרת לי את האמת (אברבנאל), והִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי, וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים, עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי את האמת, בַּמֶּה תֵּאָסֵר.

(יא) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, לא התלתי בך, אלא אמרתי דבר אמת, רק ששכחתי להוסיף שני תנאים בדבר, אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים – שיהיו קלועים בשלשה חבלים, ותנאי נוסף, שיהיו חֲדָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם.

(יב) וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים, וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן, וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר, וַיְנַתְּקֵם שמשון מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט.

(יג) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן, אף שניסית לתרץ את דבריך הראשונים, הרי כעת התברר לי שעַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי בשתי הפעמים, וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים, עתה הַגִּידָה לִּי את האמת בַּמֶּה תֵּאָסֵר. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת [-תלתלי] רֹאשִׁי, כי היה נזיר ושערו ארוך, עִם הַמַּסָּכֶת – עם חוטי השתי המוכנים לאריגה בכלי המיוחד לכך.

(יד) אחרי שארגה את שער ראשו בכלי של האריגה, הוסיפה וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד – כרכה את מחלפות ראשו סביב היתד של האריגה, ונעצה את היתד בארץ, כדי שיהיה לו קשה יותר לנתקם [ודבר זה לא יכלה לעשות כשהוא ער, כיון שהיה נזיר האסור בתלישת שער ראשו, ובפעולה זו תיתכן תלישת שיער, ולכן עשתה זאת כשישן (מצודת דוד)], וכאן כבר לא ישבו הפלשתים לארוב לו בחדר, אחרי שראו שכיזב לה פעמיים, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ, וַיִּסַּע – עקר ממקומו אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג, וְאֶת הַמַּסָּכֶת.