שיעור 69, ספר שופטים, פרק יז, א-ו

א וַֽיְהִי־אִ֥ישׁ מֵֽהַר־אֶפְרָ֖יִם וּשְׁמ֥וֹ מִיכָֽיְהוּ׃ ב וַיֹּ֣אמֶר לְאִמּ֡וֹ אֶלֶף֩ וּמֵאָ֨ה הַכֶּ֜סֶף אֲשֶׁ֣ר לֻֽקַּֽח־לָ֗ךְ וְאַ֤תְּ אָלִית֙ וְגַם֙ אָמַ֣רְתְּ בְּאָזְנַ֔י הִנֵּֽה־הַכֶּ֥סֶף אִתִּ֖י אֲנִ֣י לְקַחְתִּ֑יו וַתֹּ֣אמֶר אִמּ֔וֹ בָּר֥וּךְ בְּנִ֖י לַֽהֽ'׃ ג וַיָּ֛שֶׁב אֶת־אֶֽלֶף־וּמֵאָ֥ה הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר אִמּ֡וֹ הַקְדֵּ֣שׁ הִקְדַּ֣שְׁתִּי אֶת־הַכֶּסֶף֩ לַֽיהוָ֨ה מִיָּדִ֜י לִבְנִ֗י לַֽעֲשׂוֹת֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וְעַתָּ֖ה אֲשִׁיבֶ֥נּוּ לָֽךְ׃ ד וַיָּ֥שֶׁב אֶת־הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתִּקַּ֣ח אִמּוֹ֩ מָאתַ֨יִם כֶּ֜סֶף וַתִּתְּנֵ֣הוּ לַצּוֹרֵ֗ף וַֽיַּעֲשֵׂ֨הוּ֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וַֽיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽיְהוּ׃ ה וְהָאִ֣ישׁ מִיכָ֔ה ל֖וֹ בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֤עַשׂ אֵפוֹד֙ וּתְרָפִ֔ים וַיְמַלֵּ֗א אֶת־יַ֤ד אַחַד֙ מִבָּנָ֔יו וַֽיְהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃ ו בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה׃

֍           ֍            ֍

(א) וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם, וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ.

(ב) וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ, אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ – נגנב מאיתך, וְאַתְּ אָלִית – את קיללת באלה את הגנב, וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי – אמרת לי שאת חושדת בי שהכסף אצלי, שאני גנבתיו, הרי אני מודה שאכן אֲנִי לְקַחְתִּיו, וַתֹּאמֶר אִמּוֹ, בכך שהחזרת את הגניבה יצאת מכלל ארור, ומעתה בָּרוּךְ בְּנִי לַה'.

(ג) וַיָּשֶׁב מיכיהו אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ. וַתֹּאמֶר לו אִמּוֹ, בזמן שהיה הכסף גנוב ולא ידעתי היכן הוא, הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַה', והתניתי בהקדש זה שיהא הוא מִיָּדִי לִבְנִי – שאמסור לך אותו, שתהיה אתה הגזבר, ותכלית הכסף תהיה לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ, כדי שתקיים את הקדשי ותעשה ממנו פסל.

(ד) אמנם מיכיהו היה באותו זמן ירא שמים, ולא הסכים להיות גזבר לעבודה זרה, וַיָּשֶׁב אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ, וגם אמו בעצמה חזרה בה קצת, ולא נתנה את כל הכסף לעבודה זרה, וַתִּקַּח אִמּוֹ רק מָאתַיִם כֶּסֶף מתוך אלף ומאה הכסף, וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף, וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ, והגם שלא עבדו, הרי כבר עבר על ציווי ה' שלא להשהות פסל בבית, אפילו כשאין עובדים אותו.

(ה) וְהָאִישׁ מִיכָה יצא מדחי אל דחי, כי עבירה גוררת עבירה, עד שעשה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים – בית מיוחד לעבודה זרה, לעבודת הפסל, וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים מכספו, וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו – חינך לשם כך את אחד מבניו שיהיה מיוחד לעבודת הפסל, וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן לעבודת הפסל.

(ו) והטעם שהחרישו ישראל על חטא גדול שכזה, הנעשה בפרסום, כיון שבַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.