יג וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיְדַבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲשֶׁ֖ר בְּסֶ֣לַע רִמּ֑וֹן וַיִּקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם שָׁלֽוֹם׃ יד וַיָּ֤שָׁב בִּנְיָמִן֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וַיִּתְּנ֤וּ לָהֶם֙ הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֣ר חִיּ֔וּ מִנְּשֵׁ֖י יָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וְלֹֽא־מָצְא֥וּ לָהֶ֖ם כֵּֽן׃ טו וְהָעָ֥ם נִחָ֖ם לְבִנְיָמִ֑ן כִּֽי־עָשָׂ֧ה ה֛' פֶּ֖רֶץ בְּשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(יג) וַיִּשְׁלְחוּ כָּל הָעֵדָה, וַיְדַבְּרוּ אֶל אותם שש מאות איש מבְּנֵי בִנְיָמִן אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן, וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שָׁלוֹם.
(יד) וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן בָּעֵת הַהִיא אל ישראל, וַיִּתְּנוּ לָהֶם את ארבע מאות הַנָּשִׁים אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד, והיה זה לטובת כלל ישראל, כי אין השכינה שורה על ישראל אלא כאשר יש בהם את שנים עשר השבטים, ואם היה נגדע שבט בנימין, היה זה חסרון בכללות האומה, וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם כֵּן – אך לא מצאו עדיין נשים לכל בני בנימין, כי הם היו שש מאות איש, ומיבש גלעד היו רק ארבע מאות נשים.
(טו) ואף על פי שכעת כבר לא היה חשש שיכחד לגמרי שבט בנימין, כי ארבע מאות מתוכם נשאו נשים, וְהָעָם נִחָם לְבִנְיָמִן – התחרטו העם ונהפך ליבם לאהבה לבני בנימין, כִּי עָשָׂה ה' פֶּרֶץ בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שכמעט ונכרת שבט זה מישראל, וכעת נתפייסו עמם לגמרי ולא רצו שאותם מאתיים נותרים ימותו ערירים.
