פסקי הלכות, מסכת ביצה, פרק רביעי
(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)
א. אסור לצוד ביום טוב בעלי חיים לאכילה, כיון שהיה ניתן לעשות כן מערב יום טוב, ובעלי חיים אלו מוקצה הם, ואסור לתת להם מזונות לאכילה.
א. המביא ביום טוב כדי יין וכדומה ממקום למקום, לא יביא הרבה יחד בסל או קופה, שנראה הדבר כדרך יום חול, אלא יביא כד או שנים בכתפו או לפניו. וכן המוליך תבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו, כדרך חול, אלא יביאנו לפניו. וכן כל משא יש להביאו בדרך שינוי [וראוי שיהא זה שינוי להקל בטירחא, ועל כל פנים לא ישנה להכביד]. וגם כיסוי המשא בבגד נחשב כשינוי.
ב. אם אינו יכול להביאם דרך שינוי, מותר להביאם כדרכו.
ג. תבן סרוח, שאינו ראוי לבניה ולא למאכל בהמה אלא להסקה, אינו מוקצה, ואף אם לא ייחדו להסקה, מותר להשתמש בו ביום טוב לצורך הסקה.
ד. עצים הסדורים ומוכנים לבנין, מוקצה הם, ואסור להשתמש בהם ביום טוב להסקה.
ה. בשבת וביום טוב אסור למחוא כפיים [דרך שמחה או דרך צער] ולא לטפח ביד על הירך, ולא לרקד.
ו. הרואה מי שעובר איסור בשוגג, ויודע שלא ישמע לו אם ימחה בידו, מוטב שלא ימחה, כדי שלא יעבור הלה במזיד, בין באיסור דרבנן ובין באיסור תורה.
ז. אסור ליטול עצים מן הסכך, ואפילו יש שם עצים מרובים, כיון שנטילת עץ משם נחשבת כ'סתירה'. אבל אם היו על גבי הסכך חבילות קנים קשורות, מותר ליטלם משם ביום טוב [שאינו סוכות].
ח. עצים הנעוצים בקרקע סמוך לדפנות הארוגות של הסוכה, אינם נחשבים חלק מהדפנות, ואין בנטילתם משום איסור סתירה.
ט. בחג הסוכות אסור ליטול שום דבר מהסוכה, בין מהסכך בין מהדפנות ובין מהקישוטים, אלא אם כן התנה ואמר קודם החג שאינו בודל מהסוכה כל בין השמשות של כניסת יום טוב. אבל אינו יכול להתנות שישתמש בה לאחר שתחול עליהם קדושה.
י. המפריש אתרוגים למצוות ארבעת המינים, יכול להתנות עליהם שתפקע קדושתם לאחר קיום המצוה, ורשאי לאוכלו לאחר אותו היום.
יא. אין מביאים ביום טוב עצים לבישול או להסקה אלא מן הקרפף, והיינו מקום מגודר שננעל במפתח [ואפילו הוא רחוק מהעיר], ובתנאי שהיו מכונסים מערב יום טוב, אך לא יביא מהמפוזרים בקרפף, וכן לא יביא מהשדה, אפילו מאותם שנאספו קודם יום טוב.
יב. עלי קנים וגפנים וכדומה, גם אם אספם קודם יום טוב דינם כמפוזרים, כיון שהרוח מפזרתם, אלא אם כן הניח עליהם חפץ כבד, כדי שלא יתפזרו, שאז דינם כאסופים.
יג. אסור לבקע עצים דקים ביום טוב מתוך קורה גדולה שהיא מוקצה, כגון קורה שנשברה ביום טוב עצמו, שבכניסת יום טוב לא עמדה לכך. אבל קורה שנשברה מערב יום טוב, מותר לבקע אותה לעצים דקים להסקה, אך לא יעשה כן בכלי המיוחד לכך ובדרך המיוחדת לכך, אלא בכלי אחר, כגון סכין של קצבים, או באחוריו של הכלי המיוחד לכך, שאין זו דרך השימוש בחול.
יד. בית סתום המלא פירות, אם נשבר הכותל מעצמו ביום טוב, מותר ליטול משם את הפירות ולאוכלם, ואינם אסורים משום מוקצה, אך אסור לשבור את הכותל בידים, ואפילו באופן שזהו רק איסור דרבנן.
טו. קשרי חבלים המחוברים לקרקע או לכלים, כיון שאינם עשויים להתקיים מותר לפותחם ביום טוב. אמנם את החבלים המחוברים לקרקע אסור לחתוך, משום מלאכת 'סותר', ואת המחוברים לכלים מותר, שאין בנין סתירה בכלים.
טז. גוש חרס רך, אסור לעשות ממנו צורת נר ביום טוב, שהרי עושה הוא כלי.
יז. אסור ביום טוב לכבות את הפתילה או העץ הבוערים, שהרי הוא עושה אותם בזה לפחם.
יח. אסור לחתוך פתילה אחת לשתים, כיון שזהו תיקון כלי. אך רשאי להכניס את הפתילה הארוכה בשתי קצותיה לשני נרות, ומדליק באמצע, והאש מחלקת אותה לשתי פתילות.
יט. מותר ביום טוב להסיר את הפחם שבראש הפתילה על ידי מחט, כדי שיאיר הנר היטב.
כ. אסור לקלוע את הפתילה ביום טוב, ולא להבהבה באש קודם ההדלקה. אך אם כבר קלעוה בערב יום טוב מותר למעכה ביד לתקנה קצת, ומותר לשרותה בשמן כדי שתדלק היטב.
כא. אסור לשבור חרס, לקרוע נייר או לחתוך קנה לפיסות עץ קטנות, כדי להניח עליהם דג לצלייה, שזהו תיקון כלי.
כב. אין לגרוף את הטיח שנפל לתוך התנור, אך מותר לכובשו לקרקע התנור. ואם אי אפשר לאפות בו כראוי ללא גריפה, מותר לגורפו.
כג. אין מצמידים שתי חביות, להבעיר אש ביניהם ולשפות עליהם קדירה, שנראה הדבר כעשיית אהל.
כד. אין לסמוך קדירה בחתיכת עץ קטנה ליישרה, וכן אין לתקן את עמידת הדלת בחתיכת עץ כזו, כיון שהיא מוקצה, ולא הותר השימוש בעצים ביום טוב אלא להסקה.
כה. אסור להנהיג בהמה ברשות הרבים בעזרת מקל, כיון שנראה כהולך ליריד.
כו. מותר לסתום את פי התנור בטיט המוכן מערב יום טוב כדי שהמאכלים ייאפו בו היטב ולא תזיק להם הרוח, ובתנאי שהכין את הטיט מערב יום טוב לצורך כך. ואם עושה כן על ידי אפר, מותר גם לגבלו ביום טוב במים לצורך כך.
כז. מותר לסדר ביום טוב אבנים של בית הכסא, כיון שזהו בנין עראי, ומשום כבודו של האדם לא אסרו זאת חכמים.
כח. אין לעשות ביום טוב דברים הנראים כבנין, כגון סידור עצים למדורה, שפיתת קדירה על האבנים, סידור ביצים לצלייה, הנחת מיטה על גבי קרשים, הנחת חבית על גבי אבנים, וכיוצא בזה. אלא מחזיק באויר את החלק העליון, ומכניס תחתיו את האבנים או החלקים התחתונים של המדורה וכדומה, שלא יהא זה דרך בנין.
כט. עץ יבש, הראוי לשמש להסקה, מותר להשתמש בו גם כשפוד, לתוחבו בבשר ולצלותו. אך עץ לח, שאינו ראוי להסקה, אסור להשתמש בו גם כשפוד לצליה.
ל. אסור ליטול ביום טוב עץ ולהתקינו באופן הראוי לגריפת התנור. וכן אם היה לאדם כלי כזה מערב יום טוב, ונשבר ביום טוב, אסור להסיקו ביום טוב.
לא. הבא להסיק עצים ביום טוב, אינו רשאי לאסוף קנים וקיסמים המפוזרים בחצר, אלא רק ממה שיש לפניו [כלומר סמוך לתנור. (משנ"ב)]. גם עצים המוכנים להסקה, אסור להשתמש בהם לדבר אחר, כגון ליטול מהם קיסם לחציצת שיניו. וכל שכן שאסור לחותכו ולתקנו, שזו עשיית כלי, ויש בכך איסור דרבנן.
לב. אבל תבן או עלי גפנים העומדים למאכל בהמה, אינו מוקצה כלל, ומותר ליטול מהם קיסם לחציצת שיניו. וכיון שהם רכים, מותר גם לחותכם ולתקנם, שאין זה נחשב תיקון כלי.
לג. עצי בשמים [שאינם מחוברים לקרקע] מותר לטלטלם כדי להריח בהם, או להשיב בהם רוח על חולה, ומותר למוללם ביד כדי להריחם, וכן מותר לחותכם כדי להשתמש בהם לריח, בין בקשים ובין ברכים [ואף ששבירה זו עושה אותם כראויים לשמש ככלי, כיון שאין זו כוונתו, מותר].
לד. אסור להוציא אש ביום טוב, בין מהעצים, בין מהאבנים, מהאדמה או מהמים, וכל כיוצא בזה.
לה. רעפים חדשים העומדים לשמש לצלייה, אסור להשתמש בהם ביום טוב בפעם הראשונה, כיון שהיסק זה מחזק ומחשל אותם, והרי זו עשיית כלי.
לו. מקום שיש בו פירות המותרים באכילה אך אינם עומדים לאכילה, ורוצה האדם לאכול מהם ביום טוב, צריך לעמוד בערב יום טוב ולעשות סימן מהיכן רוצה לאכול, ויאמר שממקום זה יאכל ביום טוב.
לז. תנור וכיריים, בין חדשים ובין ישנים, מותרים בטלטול בשבת וביום טוב, כיון שראויים הם לישיבה.
לח. גם ביום טוב, שמותר לבשל ולאפות בתנור וכיריים, אסור לסוכם בשמן כדי להחליקם, ולא לשפשפם במטלית, ולא להטילם למים קרים לאחר שהוסקו, כיון שהדבר מחזק את גוף התנור. ואם מקררם במים קרים כדי שלא תישרף הפת בתנור, אף שהדבר מחזק את התנור, מותר.
לט. הבא להסיר מהראש או מרגלי הבהמה את השיער כדי להכשירם לאכילה, רשאי לשרותם במים חמים ולחורכם באש, אך לא ישתמש לצורך כך בסיד, חרסית או אדמה, שזו דרך מעבדי עורות. וכן לא יגזוז את השיער במספריים, שנראה שהוא צריך את השיער עצמו.
מ. ירקות שנקטפו מערב יום טוב, אין חותכים את עליהם הכמושים במספריים המיוחדים לתולשם מהקרקע, שהרואה יחשוב שקטפם ביום טוב.
מא. גם ירקות שיש טורח גדול בתיקונם, מותר לטרוח ביום טוב ולתקנם לאכילה.
מב. מי שיש לו אורחים רבים, ואינו יכול לאפות לצורכם בתנור קטן, רשאי להשתמש בתנור גדול.
מג. מותר לחמם מים ביום טוב בכלי השומר את חום המים זמן רב, אף לאחר יום טוב, ואין חוששים שייראה כעושה כן לצורך ימות החול.
מד. תנור גדול שעדיין לא השתמשו בו מעולם, אין אופים בו ביום טוב, מחשש שיפול הטיט של תקרתו הפנימית, ונמצא שטרח שלא לצורך.
מה. הבא להעלות אש ביום טוב, לא ישתמש במפוח, כדרך האומנים, אלא בקנה דק, שאין זו דרך אומנים.
מו. אסור לתקן או לחדד את השפוד ביום טוב, כיון שיש בכך משום עשיית כלי.
מז. מותר לעטוף אגוזים בבגד ולשוברם כך, ואין חוששים שמא יקרע הבגד, כיון שאף אם יקרע אין בכך איסור תורה.
מח. בהמות מדבריות, והיינו אותן היוצאות למרעה בימות הקיץ ואינן נכנסות לעיר אלא בימות הגשמים, מוקצה הן, ואסור לשוחטן ביום טוב. אבל בהמות בייתיות, הנכנסות בכל לילה לישון בעיר, הרי דעתו של האדם עליהן, ומותר לשוחטן ביום טוב.
(ספר יוחסין)
