שיעור 226, ספר משלי, פרק יט, כח-כט

כח עֵ֣ד בְּ֭לִיַּעַל יָלִ֣יץ מִשְׁפָּ֑ט וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְבַלַּע־אָֽוֶן׃ כט נָכ֣וֹנוּ לַלֵּצִ֣ים שְׁפָטִ֑ים וּ֝מַֽהֲלֻמ֗וֹת לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים׃

֍             ֍              ֍

(כח) אם תראה עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט – עד רשע המעיד עדות שקר לחייב אדם מיתה שלא כדין, ומתלוצץ מהמשפט האמיתי, כי על ידי עדותו יחייבו השופטים את הנידון בעונש מיתה, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן – והשופטים הרשעים מכסים בפיהם את העוול ['יבלע' הוא מלשון כיסוי], ומחייבים את הנידון מיתה על פי עדות שהם יודעים שהיא שקר.

(כט) דע שיש דין ויש דיין, כי לאחר זמן נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים – העדים שהתלוצצו בעדותם מהמשפט האמיתי והעידו עדות שקר, יתחייבו בעונש מיתה כפי שזממו לעשות לאותו נידון שלא חטא, וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים – והשופטים הכסילים שגזרו את דינו למות הגם שידעו שזו עדות שקר, יֵעָנְשׁוּ במכות מן השמים.