דיני מצוות הלואה / פרק ד
ד. צריך האדם להזהר שלא להמנע מלהלוות לחבירו מחמת שהלה לא היטיב עמו, כיון שעובר בכך על 'לא תיקום ולא תיטור', שהרי אפילו בדבר קטן כמו השאלת חפץ שייך איסור זה של נקימה ונטירה, וכל שכן בדבר גדול של הלואת ממון, הנוגע לפעמים לחיי נפש, ששייך איסור זה.
ה. איסור נקימה אינו דוקא כשאומר לו שאינו רוצה להיטיב לו מחמת שהוא לא היטיב עמו, אלא אף אם יודע בליבו שזה הטעם שאינו מיטיב לו, עובר באיסור זה. וכן איסור נטירה הוא לא רק כאשר אומר לו בפירוש בפיו 'איני כמותך', אלא גם כשאינו אומר זאת בפיו אלא רק זוכר זאת בליבו, וצריך האדם למחות את הדבר מזכרונו לגמרי.
