ז) פרה אדומה, ששרפה חוץ ממקום שריפתה (שהוא בהר המשחה, מול הר הבית), וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ אחר שהתודה עליו, ולא שלחו לעזאזל כדינו, פטור, שנאמר 'ואל פתח אהל מועד לא יביאנו', ללמד שכל קרבן שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד להקרבה, אין חייבין עליו אם שחטוהו בחוץ. אבל קדשים פסולין, שהיה פיסולן בקודש, אם העלה מהן בחוץ, חייב. כיצד, כגון הלן (-נותר כל הלילה, עד הבוקר, ונפסל), והיוצא חוץ למחיצתו, והטמא, ושנפסל במחשבת העובד, שכולן נשרפין כמו שיתבאר בהלכות פסולי המוקדשין, אם עבר והעלה מהם בחוץ, חייב, שנאמר 'לעשות אותו לה", ללמד שכל הנעשה לה' חייבין עליו, ואלו נעשו לשם, ונפסלו לאחר מכן.
ח) כל דבר שחייבין על העלאתו בחוץ, כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ, חייב. בין שהעלה בפנים תחלה, ושייר ממנו כזית, והעלהו בחוץ, ובין שהניח הכל בפנים, ועדיין לא הקריבו, ולקח ממנו כזית והעלהו בחוץ. אבל אם חסר אותו דבר הקרב כל שהוא בפנים, והעלה שאריתו בחוץ, פטור, וכמו שיבואר.
