הלכות שגגות, פרק ט, י-יא

י) כל המחוייב אשם ודאי, צריך שיודע לו חטאו תחילה, ואחר כך יקריב אשמו, אבל אם הקריבו קודם שיודע לו, ונודע לו אחר שהקריב, אינו עולה לו – לא יצא ידי חובתו. וכל חטא שחייבין עליו אשם ודאי, אחד המלך ואחד כהן משוח או שאר עם הארץ שוין בו.
יא) כל חטא שחייבין עליו אשם ודאי, אם נסתפק לו אם עשאהו או לא עשאהו פטור מכלום, ואינו מביא אשם תלוי, לפיכך הבא על ידו ספק מעילה, אינו חייב כלום, כמו שביארנו בהלכות מעילה.