הלכות שגגות, פרק יב
א) כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, אם שגגו בית דין הגדול בהוראה, והורו להתירו, ושגגו העם בהוראתן, ועשו העם את הדבר והם (-העם) סומכין על הוראתן של בית דין הגדול, ואחר כך נודע לבית דין שטעו, הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה, ואף על פי שלא עשו הן (-הדיינים) בעצמן מעשה, כיון שבקרבן זה אין משגיחין על עשיית בית דין כלל, בין עשו בין לא עשו, אלא על הוראתן בלבד, ושאר העם פטורין מן הקרבן, ואף על פי שהם העושין, מפני שתלו בבית דין. ומה הוא הקרבן שמביאין על שגגה זו, אם בעבודה זרה שגגו והורו, מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט, וקרבן זה הוא האמור בפרשת שלח לך, שנאמר 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה', מפי השמועה למדו חז"ל שבשגגת עבודה זרה הוא מדבר. ואם בשאר כריתות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה שגגו והורו, מביא כל שבט ושבט פר חטאת, וזהו האמור בפרשת ויקרא, שנאמר 'ואם כל עדת ישראל ישגו'.
נמצאת למד, שאם שגגו בית דין הגדול בהוראה בעבודה זרה, מביאין כל הקהל שנים עשר פרים עולות, ושנים עשר שעירים חטאות, והם נשרפות, שהרי דמן נכנס לפנים, והם הנקראין שעירי עבודה זרה. ואם בשאר המצות שגגו, מביאין שנים עשר פרים חטאות, והן נשרפות, מפני שדמם נכנס לפנים. וכל פר מהן נקרא 'פר העלם דבר של צבור', שנאמר 'והקריב הקהל', ללמד שכל קהל וקהל מקריב, וכל שבט ושבט קרוי 'קהל', שנאמר 'ויעמד יהושפט בקהל יהודה'.
בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי בית דין שהורו, בין שעשו רוב ישראל, אף על פי שהן מיעוט מנין השבטים, בין שעשו רוב השבטים אף על פי שהן מיעוט כל ישראל, מביאין כמנין כל השבטים, פר לכל שבט ושבט, ובעבודה זרה פר ושעיר לכל שבט ושבט, שאף אלו שלא חטאו, מביאין על ידי (-מחמת) החוטאים. אפילו עשה שבט אחד בלבד, והוא רוב הקהל, הרי כל הצבור מביאין שנים עשר פרים, ובעבודה זרה מביאים שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.
