הלכות תעניות / תענית ציבור
א. כל ארבעת התעניות הללו כתובים בפירוש בפסוק בזכריה (ח,יט), וקרויים על שם החודשים בהם הם חלים, כשמנין החודשים הוא מניסן: "כֹּה אָמַר ה' צְבָא-וֹת, צוֹם הָרְבִיעִי (-י"ז בתמוז), וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (-ט' באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (ג' בתשרי) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (-י' בטבת), יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". (קצש"ע, קכא).
ב. מלבד תעניות אלו ישנה גם 'תענית אסתר', שאינה כתובה בפסוקים, והיא בי"ג באדר (הטעם לתענית זו, יש אומרים שהיא זכר לתענית שהתענו ישראל כשנלחמו בגויים בי"ג באדר, ואנו מתענים בזמן הזה זכר לאותה תענית, כדי לזכור שה' רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו, כמו שעשה בימים ההם. ויש אומרים שתענית זו היא זכר לשלשת ימי התענית שקבעה אסתר המלכה לביטול גזירת המן). (שם).
