הלכות תעניות / תענית ציבור
א. מצוה על כל עדת ישראל, אם אירעה להם צרה, שיתענו ויתפללו על צרתם לפני ה'. ואם אינם יכולים להתענות באותו זמן, וכגון שהם נרדפים על ידי אויבים, ואם יצומו ייחלשו ולא יוכלו להלחם או להמלט, יקבלו על עצמם להתענות אחרי שיינצלו, ונחשב להם הדבר כאילו התענו כבר עתה. (קצש"ע קכ"א).
ב. דבר זה מצאנו אצל דניאל, שקיבל על עצמו להתענות, ועוד קודם שהתענה בפועל נאמר לו "וַיֹּאמֶר אֵלַי, אַל תִּירָא דָנִיֵּאל, כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹקֶיךָ, נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ", הרי שמשעה שנתן אל ליבו להתענות, נשמעו דבריו לפני ה'. (שם).
