במין האנושי
יג. ואולם, צריך שתדע, כי גם עתה, בהכנס הנשמה בגוף העובר, אף על פי שלא קנתה עדיין שלימות במעשיה, הנה מצד יקרה וזהרה העצמי היה ראוי שתתן זיכוך גדול לחומר, עד שיהיה יוצא מגדר המין האנושי. אמנם גזרתו יתברך שמו כובשת אותה, ומעלמת כוחה, וממעטת זהרה, באופן שלא ימשך ממנה ענין זה, אבל תשב שמה לוטה בעצמה, באותו השיעור המצטרך לפי הכוונה העליונה, ופועלת בגוף באותו הסדר והשיעור הנרצה מחכמתו יתברך שמו. והנה, כפי מעשיה הטובים שעושה והולכת, היה לה להתפשט ולהזדהר כמו שזכרנו, ואז היה מגיע ממנה הזיכוך לגוף. ואמנם לפי הגזרה שבארנו למעלה, לא יתכן לה זה אלא בהיותה בעולם הנשמות.
אכן, בשובה בגוף אחר התחיה, לא תתמעט ולא תתעלם, אלא תכנס בכל זהריה ובכל כוחה, ואז מיד תזכך את הגוף ההוא זיכוך גדול, ולא יצטרך לו הגידול מעט מעט, שצריך עתה לילדים, אלא מיד בשעתו תאיר בו, ומיד תזככהו זיכוך גדול. ואמנם, לא ימנע זה שיהיו לגוף ולנשמה יחד עילויים אחר עילויים, אבל הענין הוא שמיד בבוא הנשמה בגוף יהיה האדם יקר ונעלה, וגופו יקבל מיד זיכוך ראשון, יתעלה בו מכל מה שהיה כל ימי חייו הראשונים, ויהיה הזיכוך ההוא כפי כל המעשים הטובים שעשה כבר, וישים אותו במדרגה שראוי לו להיות בין הזוכים ליהנות בשלמות, ואחר כך יתעלו שניהם עלויים אחר עילויים, כפי מה שראוי למי שהוא במדרגה ההיא.
