בתכלית הבריאה
ג. ואמנם, מלבד היות הבריה הזאת שקנתה השלימות ראויה לידבק בבוראה יתברך שמו מצד התדמותה לו, הנה על ידי קנותה השלימות לה, נמצאת מתדבקת והולכת בו, עד שתכלית קניית השלימות, והימצאה מתדבקת בו – יהיה הכל ענין אחד.
וזה, כי בהיות מציאותו יתברך שמו השלימות האמיתי, כמו שאמרנו, הנה, כל מה שהוא שלימות מתייחס רק אליו, כענף אל השורש, כי אף על פי שאינו מגיע אל השלימות השורשי, הנה המשך ותולדה ממנו הוא. והנה תראה, כי השלימות האמיתי הנה הוא מציאותו יתברך שמו, וכל חסרון אינו אלא העלם טובו יתברך שמו והסתר פניו, ונמצא שהארת פניו יתברך שמו וקרבתו תהיה השורש והסיבה לכל שלימות שתהיה, והסתר פניו – השורש והסיבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו.
ועל כן, הנברא הזה העומד בשיקול בין השלימויות והחסרונות, שהם תולדות ההארה וההסתר, בהתחזקו בשלמויות והקנותם אותם בעצמו, הנה הוא אוחז בו יתברך שמו, שהוא השורש והמקור להם וכפי מה שירבה בשלמויות כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו, עד שבהגיעו אל תכלית קנית השלימויות, הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו יתברך שמו, ונמצא מתדבק בו יתברך שמו, ונהנה בטובו, ומשתלם בו, והוא עצמו בעל טובו ושלימותו.
