בתכלית הבריאה
ב. ואולם, גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא, כלומר, מי שיקנה בעצמו את הטוב, ולא מי שיתלווה לו הטוב בדרך מקרה. ותראה, שזה נקרא קצת התדמות, בשיעור שאפשר, אל שלימותו יתברך שמו. כי הנה הוא יתברך שמו שלם בעצמו, ולא במקרה, אלא מצד אמיתת עניינו מוכרח בו בשלימות, ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח. ואולם דבר זה ממש – אי אפשר שימצא בזולתו, שיהיה אמיתתו מכרחת לו השלימות ומעדרת ממנו החסרונות. אך להתדמות לזה במקצת, צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלימות שאין אמיתת עניינו מכריח לו, ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו.
ועל כן גזר וסידר שייבראו עניני שלימות ועניני חסרון, ותיברא בריה שיהיו בה האפשרות לשני הענינים בשוה, ויינתנו לבריה הזאת אמצעים שעל ידם תקנה לעצמה את השלמויות ותעדיר ממנה את החסרונות, ואז יקרא שנתדמתה במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו.
