חלק רביעי: בעבודת בוראינו
פרק רביעי: בקריאת שמע ובתפילה
ה. והנה, מתנאי המצוה הזו (של קריאת שמע), להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על יחודו יתברך, ולקבל עליו כל יסורים ומיני מיתה על קידוש שמו יתברך, ונחשב לו כאילו עשה הדבר בפועל, ונהרג על קידוש השם. וגם מענין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון הכלל.
וזה, שמסדרי החכמה העליונה בנבראים ומציאויותיהם, הוא שיימצאו הנמצאים כולם במדרגה ידועה, ומה ששיערה החכמה העליונה היות נאות לפי הנרצה בעולם ומצבו, וכלל המדרגה הזאת היא מדרגה הנותנת מקום לחושך – להמצא, ולטומאה – להתפשט ולפעול. אמנם, כל זה בשיעור נודע, דהיינו שלא ימצא החושך ולא תשלוט הטומאה כל כך שיטמא את העולם לגמרי, ויתקלקלו הבריות, שאם היה הדבר מגיע לזה – היו צריכים כולם להיפסד ולהימחות, כמו שקרה בזמן המבול. אך (החושך והטומאה קיימים רק) בשיעור מה שלא יקולקל העולם, אבל ישארו בו הענינים חול ולא קודש, חשוכים ולא בהירים. והנה, סידרה שזאת תהיה מדרגתם הראשונית והעיקרית, אמנם שבדרך תוספת תימצא בם הארה מעולה והשפעת יקר, יתעלו בה מן המדרגה השפלה הזאת, ויגיע לברואים ענין קודש ובהירות, מה שראוי שיגיע להם לפי העולם הזה. והנה הדברים משוערים בחכמה נפלאה, כל דבר בגבולו כראוי, לא פחות ולא יותר, והיינו כי שוער מה ראוי שיהיה להם בדרך עיקר, וגם זה נתחלק לחלקים ומדרגות פרטיות שונות, וכן שוערו הזמנים שראוי שיהיה להם התוספת הזה במדרגותיו, וכמו שנבאר עוד לפנים, בעזרת ה' יתברך.
