בענין ישראל ואומות העולם
המשך ג: והיה הזמן הזה מאדם הראשון עד זמן הפלגה. והנה, כל אותו הזמן לא חדלו צדיקים דורשים האמת לרבים, כגון חנוך, מתושלח, שם ועבר, ומזהירים אותם שיתקנו את עצמם. וכיון שנתמלאה סאתם של הבריות, דהיינו בזמן הפלגה, שפט במידת משפטו יתברך שמו, היות ראוי שיגמר זמן ההשתדלות השרשיי, ויהיה קיצם של הדברים, שיוקבע מה שראוי לקבע בבחינת השורשים, לפי מה שכבר נתגלגל ונהיה עד עת הקץ ההוא.
ואז השגיח יתברך שמו על כל בני האדם, וראה כל המדרגות שהיה ראוי שיקבעו בם האנשים ההם כפי מעשיהם, וקבעם בם בבחינתם השרשיית, כמו שזכרנו. והנה, כפי מה שהונחו הם, כן נגזר עליהם שיהיו מוציאים התולדות, כפי מה שכבר שוער שהיה ראוי לשורש ההוא, ונמצאו כולם מינים קבועים בעולם, כל אחד בחוקו וטבעו, ככל שאר המינים שבבריות, וניתן להם להוציא תולדותיהם בחוקם ובחינתם, ככל שאר המינים.
ואמנם, נמצאו כולם, לפי המשפט העליון, ראויים לישאר במדרגת האנושיות השפלה שהגיעו לה אדם הראשון ותולדותיו מפני החטא, ולא גבוהים מזה כלל, ואברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה, ונקבע להיות אילן מעולה ויקר, כפי מציאות האנושיות במדרגתו העליונה, וניתן לו להוציא ענפים כפי חוקו.
