כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ב
ליקוטי חפץ חיים (עג)
צריך האדם לזכור תמיד, שהוא בא לעולם הזה לזמן קצוב, בשביל התורה והמצוות, ועתיד הוא לחזור לעולם העליון ולקבל שכרו. ואמנם היצר מפתה את האדם בצעירותו לומר לו שעוד יש לו שנים רבות לחיות, ובאמת זו טעות גמורה, כי כל יום ויום ניתן לאדם לתכלית מסוימת שעליו להשלים באותו היום, ואינו יכול לפטור עצמו מחובותיו של יום זה על ידי מה שיעשה ביום אחר. והרי האדם כמו גר הבא לגור בארץ רחוקה לזמן מסוים, שצריך לחוס על כל יום ויום שלא ילך לבטלה.
"והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי חס ושלום אף רגע אחד ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות, עליונים ותחתונים, והיו לאפס ותוהו חס ושלום". (נפש החיים)
1
1
הלכות הימים האחרונים בנושא: תורת הבית