נדחי ישראל / פרק יא
בכל דבר בעולם יש פעולה ויש תכלית, הפעולה היא האמצעי להגיע אל התכלית, ותמיד הפעולה פחותה בחשיבותה מהתכלית. ולדוגמא אדם המחזיק חנות, הרי זו הפעולה, והתכלית היא שתהיה לו הכנסה מהחנות, ובודאי שההוצאות על החנות קטנות מההכנסות שהוא עתיד להרויח, שזו התכלית. וכן אם המלך מוציא סכום עצום על בניית הארמון, ודאי שתכלית הארמון וחשיבותו גדולים מאותו הסכום. וכשאנו רואים שעשה ה' פעולה עצומה של יצירת כל העולם, בריאת השמים והארץ וכל אשר בם, והוא עצמו אמר שלבריאת כל העולם העצום הזה יש תכלית מסוימת שבלעדיה לא היה העולם נברא, יבין האדם כמה עצומה ונוראה היא אותה התכלית, וגילה ה' את סודו לירמיה הנביא ואמר שנעשה כל העולם עבור התורה, שנאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי'.
ודבר זה הוא תשובה לאותם המונעים את בניהם מללמוד תורה בטענה שצריכים הם למצוא 'תכלית' לחייהם, והרי הכתוב צווח ואומר שהתורה ולימודה זהו התכלית האמיתית, וכל עניני העולם הזה אינם אלא אמצעי להגיע לתכלית זו, שזהו הטוב האמיתי והקיום הנצחי שיכול האדם להגיע אליו, ובזכות זה זוכה האדם לשבת לעולם בצל מלך הכבוד.
