מסכת אהלות, פרק טו, משנה ג

משנה ג: חָבִיּוֹת שֶׁהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן אוֹ מֻטּוֹת עַל צִדֵּיהֶן, בָּאֲוִיר, וְהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָזוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּטְהוֹרוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ טְמֵאוֹת אוֹ גְבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא:

משנה ג: חָבִיּוֹת של חרס שהן צרות למטה בתחתיתן, וצרות למעלה בפתחן, ומתרחבות בצידיהן], שֶׁהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן כדרכן, אוֹ שהן שוכבות מֻטּוֹת עַל צִדֵּיהֶן, בָּאֲוִיר העולם, שלא תחת אהל, וְהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָזוֹ בצידיהן הרחבים בְּפוֹתֵחַ טֶפַח – טפח על טפח, אם היתה טֻמְאָה נמצאת תַחַת אַחַת מֵהֶן, ואין במקום הטומאה אויר ברוחב טפח על טפח ובגובה טפח, הרי זו טומאה רצוצה שאינה מתפשטת לצדדים, אלא טֻמְאָה זו בוֹקַעַת וְעוֹלָה ומטמאת מה שנמצא בדיוק כנגדה מלמעלה, ובּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת לטמא מה שנמצא תחתיה בדיוק, אמנם בדבר זה יש חילוק, שאם היו החביות מונחות על תחתיתן ופיהן פתוח מלמעלה, הכל טמא, כיון שהטומאה בוקעת ועולה לאויר שמעל החבית ומטמאת אותו, וכיון שאויר זה מעורב עם האויר שבתוך החבית נטמא גם האויר שבתוך החבית, ונטמאת החבית עצמה מהאויר הטמא שבתוכה, ונטמאים כל הכלים שבתוכה אפילו כשאינם מכוונים כנגד הטומאה בדיוק. אבל אם היו החביות מונחות על צידיהן, נטמא רק מה שמונח בדיוק מעל החביות או מתחתן, אך מה שבתוך החביות וכן החביות עצמן אינן נטמאות, כיון שאין כלי חרס נטמא מצידו החיצוני.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שאם היו החביות מוטות על צידיהן הרי הן חוצצות כנגד הטומאה, והן ומה שבתוכן טהורות, בְּחביות טְהוֹרוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ החביות כבר טְמֵאוֹת קודם לכן, שהן מביאות את הטומאה למה שבתוכן, אוֹ אפילו אם היו טהורות אך היו גְבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח, ונמצא שהאויר שתחת החביות נחשב כאהל המת, אם היתה טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, האויר שתַּחַת כֻּלָּם טָמֵא, כיון שהחביות בולטות לצדדים ומאהילות גם על החלל שבין חבית לחבית, וכיון שכל האויר שתחת כל החביות מחובר זה לזה ונמצא תחת אהל אחד המורכב מחביות רבות המאהילות יחד], נעשה כל אותו חלל כאהל המת, וכל מה שנמצא שם נטמא.