מסכת אהלות, פרק י, משנה א

פרק י, משנה א: אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַבַּיִת וְיֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בֵּין בַּבַּיִת וּבֵין כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְמַעְלָן, עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. מִקְצָת טֻמְאָה בַבַּיִת וּמִקְצָתָהּ כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָמֵא, וּכְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא:

פרק י, משנה א: אֲרֻבָּה – כמין חלון הפתוח בגג, שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְיֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – טפח על טפח או יותר, אם היתה טֻמְאָה בַבַּיִת – תחת תקרת הבית, ונעשה כל מה שתחת תקרת הבית כ'אהל המת', מכל מקום המקום שכְּנֶגֶד אֲרֻבָּה ואינו תחת תקרת הבית, טָהוֹר, והכלים שבו אינם נחשבים כמונחים באהל המת, ואינם נטמאים (והתחדש בזה שאין אומרים שפתח שאין בו שלשה טפחים נחשב כסתום, וכדין 'לבוד', כיון שהלכה למשה מסיני היא שאין אומרים 'לבוד' להחמיר בענין טומאה). היתה הטֻמְאָה מונחת בבית כְנֶגֶד אֲרֻבָּה, נמצא שאין תקרת הבית מאהילה כלל על הטומאה, ולכן כל הַבַּיִת טָהוֹר (ואף מה שתחת הארובה טהור, שהרי אין שם תקרה המחשיבה את המקום כאהל, מלבד מה שכנגד הטומאה ממש ומאהיל עליה, שנטמא). הַטֻּמְאָה הנמצאת בתוך הבית, בֵּין אם היתה בַּבַּיִת – תחת תקרת הבית, וּבֵין שהיתה מונחת כְּנֶגֶד האֲרֻבָּה, ונָתַן האדם אֶת רַגְלוֹ מִלְמַעְלָן – בתוך הארובה, וסתם ברגלו את החור של הארובה, הרי זה עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה – גרם לטומאה שתתפשט בכל הבית, שהרי אדם יכול להיעשות כ'אהל' להביא את הטומאה (כמבואר לעיל פ"ו מ"א), וכשסותם את הארובה ברגלו הרי הבית נחשב כסגור מלמעלה לגמרי, ובין אם היתה הטומאה תחת תקרת הבית ובין שהיתה תחת הארובה וממילא עתה היא תחת רגלו של האדם, הרי הטומאה מתפשטת בכל הבית ונטמאים כל הכלים שבו, וכן האדם עצמו שהניח רגלו על הארובה, נטמא.

היתה מִקְצָת טֻמְאָה בַבַּיִת – תחת תקרת הבית, וּמִקְצָתָהּ כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה – תחת החור של הארובה הפתוחה לאויר העולם, וכל הטומאה אינה אלא כזית מן המת ולא יותר, ולא כיסה את הארובה, הַבַּיִת טָמֵא, כיון שדי בכך שהבית מאהיל על מקצת כזית מן המת כדי לטמא את הבית כולו כדין אהל המת (ואין זה דומה לאופן שכל הטומאה כולה היתה פחותה מכזית, שאין הבית נטמא, שהרי כאן מאהיל הבית על חלק מכזית מהמת, וכיון שאף בחלק זה יש טומאת מת, כל מה שמאהיל עליו נעשה אהל המת), וְכן מה שבאויר שתחת הארובה כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה ממש, טָמֵא, אך מה שתחת הארובה שלא כנגד הטומאה, אינו מאהיל כלל על הטומאה ואינו באהל המת, וטהור.