מסכת בבא בתרא, חזרה, פרק ג,ה – ד,א

פרק ג, משנה ה: שותפים בקרקע, כיון שאין דרכם להקפיד כל כך זה על זה, ממילא גם אם החזיק אחד מהם בשימוש מסוים, אם הוא דבר שאין דרך להקפיד עליו בין שותפים, אין לו חזקה, וכגון העמדת בהמה בחצר, או העמדת תנור, כיריים או ריחיים, וכן גידול תרנגולים או נתינת הזבל בחצר. אמנם, אם עשה דבר שדרך להקפיד עליו אפילו בין שותפים, כגון שהעמיד מחיצה בגובה עשרה טפחים לצורך בהמתו, או לתנור, כיריים או ריחיים, וכן אם הכניס תרנגולים לתוך הבית, או עשה מקום מיוחד לזבלו בעומק או בגובה שלשה טפחים, והלה לא מחה בו, הרי זו חזקה.

משנה ו: שני שכנים הדרים אחד בבית ואחד בעלייה, ויש לבעל העלייה מזחילה המונחת לרוחב הגג וקולטת את מי הגשמים, ובקצה יש מרזב המרחיק את קילוח המים מהכותל, יש לבעל העלייה חזקה במזחילה עצמה, שאין בעל החצר יכול לעוקרה, וכן יש לו חזקה בעצם קיומו של המרזב, אך אין לו חזקה במקומו של המרזב, ויכול בעל החצר להעביר מקצה אחד של המזחילה לקצה האחר.

המעמיד בחצר סולם קטן, בן שלש שליבות או פחות, כיון ששימושו עראי אין דרך להקפיד עליו, ואין לו חזקה, כיון שאין ראיה משתיקתו של חבירו שאכן מכר לו זכות שימוש זו. אבל סולם גדול, בן ארבע שליבות או יותר, דרך להקפיד עליו, ואם לא מחה בו בעל החצר, הרי זו חזקה.

חלון קטן העשוי לאויר, אין דרך למחות בפתיחתו, ולכן אין לבעליו חזקה, ורשאי שכנו לבנות כנגדו ולסותמו. אבל חלון גדול, שדרך להקפיד עליו, אם לא מחה בו שכנו, הרי זו חזקה. ושיעור חלון 'קטן', לתנא קמא כל שאין ראש אדם נכנס בו, ולרבי יהודה אפילו בגודל כזה, אם יש לו מסגרת בנויה, הרי זו חזקה.

זיז הבולט מהכותל, אם הוא פחות מטפח, אין דרך להקפיד עליו, ולכן אינו יכול למחות בידו, ואין לו חזקה. אבל טפח או יותר, דרך להקפיד עליו, ורשאי למחות בו, ואם לא מחה יש לו חזקה.

משנה ז: אין לאדם לפתוח חלון מביתו לתוך חצר השייכת גם לאחרים, ואפילו שהוא עצמו גם שותף בה. וכן אם קנה בית בחצר מסוימת, לא יוסיף לו פתח לחצר אחרת, אפילו שהוא שותף בה, כיון שמרבה עליהם את העוברים ושבים. וכן אם בנה עלייה על גבי ביתו, אינו רשאי לפותחה לחצר משותפת. אמנם אם חצה את ביתו לשנים, בגובה או ברוחב, ונשאר הפתח של הבית פתוח לחצר כפי שהיה קודם, רשאי לעשות כן, ואף שיש עכשיו יותר בני אדם הגרים בבית.

אין לפתוח בחצר המשותפת פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון, ואם כבר היה פתח קטן אינו רשאי להגדילו, ואף לא לחלק פתח אחד לשנים. אבל אם רשות הרבים מפסיקה בין ביתו לבית חבירו, רשאי לפתוח פתח כנגד פתח, כיון שבין כך צריך כל אחד מהם להסתיר עצמו מבני רשות הרבים.

משנה ח: אין לעשות חלל של בור או מערה וכדומה תחת רשות הרבים, ואפילו אם כעת אין הקרקע נחלשת מחמת כן. ולרבי אליעזר מותר באופן שיכולה להלך על גבי קרקע רשות הרבים עגלה טעונה אבנים, ולא תשקע, ואין חוששים שלאחר זמן תשקע הקרקע. אין מוציאים זיזים וגזוזטראות לרשות הרבים, ואם רצה, בונה את כותל ביתו בתוך רשותו, ומשייר מקום ריק השייך לו, ולאותו מקום רשאי להוציא זיזים וגזוזטראות, כיון שאין זה רשות הרבים אלא מקום השייך לו. ואם קנה בית שיש לו כבר זיזים וגזוזטראות, אנו מניחים שמן הסתם נעשה כדין על ידי בונה הבית, וכנס לתוך שלו והוציאם בהיתר, וממילא רשאי הקונה לקיימם.

פרק ד, משנה א: המוכר לחבירו 'בית', אין בכלל זה ה'יציע', והיינו חדר הבנוי בעובי הכותל, הגם שהוא פתוח לתוך הבית, ולא מכר את החדר הפנימי, ולא את הגג, אם יש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, שאז יש לו חשיבות בפני עצמו. ולרבי יהודה די בכך שתהא צורת הפתח מפרידה בין הבית לגג כדי להחשיב את הגג כרשות בני עצמה, ואינו מכור.