מסכת בבא בתרא, חזרה, פרק ו,ב – פרק ז,ג

פרק ו, משנה ב: אדם שיש לו שדה, והחזיקו רבים לעבור דרכה ושתק בתחילה, אינו יכול להתחרט, ואם נטלה מהם ונתן להם דרך אחרת מצד אחר, זכו בדרך החדשה, וגם הישנה נשארת בחזקתם.

דרך היחיד שיעורה ארבע אמות, דרך הרבים שיעורה שש עשרה אמה. דרך המלך אין לה שיעור. דרך המלוים את המת לקבורה אין לה שיעור, ורשאים להלך בשדה של אחר. ה'מעמד' שהיו קרובי המת יושבים בו לאחר הקבורה ומקבלים תנחומי, שיעורו בית ארבעה קבין.

משנה ח: המוכר לחבירו 'קבר', או המקבל לבנות עבור חבירו 'קבר', והיינו מערה המשמשת לקבורת כמה בני אדם, לדעת תנא קמא עושה אותה בגודל ארבע על שש אמות, ופותח לה שמונה כוכי קבורה, שלשה מימין שלשה משמאל ושנים מול הכניסה. כל כוך אורכו ארבע אמות, גובהו שבעה טפחים ורוחבו ששה טפחים. ולדעת רבי שמעון גודל המערה הוא שש על שמונה אמות, ופותחים לה שלשה עשר כוכי קבורה, ארבעה מימין, ארבעה משמאל, שלשה מול הכניסה, ועוד שנים בזויות הכותל שמול הכניסה.

המוכר או בונה קבר כזה, עושה חצר על פתח המערה, בשיעור שש על שש אמות, ולתנא קמא פותח לה שתי מערות משני הצדדים, ולרבי שמעון פותח לה ארבע מערות מארבעת הצדדים.

דעת רבן שמעון בן גמליאל שגודל המערה אינו קבוע, אלא תלוי בסוג הסלע שחופרים בו את המערה, אם הוא קשה, חופר מערה קטנה כדעת תנא קמא, ואם הוא רך חופר מערה גדולה יותר, כדעת רבי שמעון.

פרק ז, משנה א: המוכר לחבירו 'בית כור עפר', והיו שם בקעים או סלעים בהפרש של עשרה טפחים מפני הקרקע, ורוחבם ארבעה על ארבעה טפחים או יותר, אינם נמדדים עם הקרקע, ועליו לתת לו קרקע חלקה בשיעור בית כור, ללא סלעים או בקעים כאלו. אך אם ההפרש ביניהם לבין הקרקע פחות מעשרה טפחים, הרי הם נמדדים עם הקרקע. אך אם מכר לו 'כבית כור עפר', המשמעות היא שאין זה ממש בית כור, ולכן גם סלעים או נקעים בהפרש של עשרה טפחים או יותר נמדדים עם הקרקע.

משנה ב: המוכר לחבירו 'בית כור, מידה בחבל', היינו מידה מדוייקת, לא פחות ולא יותר, ואם פיחת אפילו כל שהוא, ינכה לו הקונה מהתשלום. ואם הוסיף אפילו כל שהוא, יחזיר לו הקונה את ההפרש. אך אם מכר לו 'בית כור, בין חסר ובין יתר', הרי אין זו מכירה מדוייקת, ואפילו אם פיחת לו שיעור זריעת רובע הקב לבית סאה, או שהותיר שיעור כזה, חל המקח ואין אחד מהם מחזיר לחבירו דבר. אך אם הותיר או פיחת יותר משיעור זה, יעשו חשבון ויחזיר לו הקונה או קרקע או מעות כרצון המוכר [והתייפה בכך כוח המוכר, שאם השאיר קרקע בשיעור חשוב, יכול ליטלה בחזרה]. ובאופן כזה שצריך הקונה להחזיר למוכר קרקע או מעות, אינו מחזיר רק את ההפרש שיותר משיעור רובע לסאה, אלא מחזיר לו את הכל, וגם את אותו רובע.

משנה ג: המוכר קרקע לחבירו ואמר לו לשונות סותרות, כגון 'מידה בחבל, הן חסר הן יתר', לדעת בן ננס הולכים אחר הלשון האחרונה שאמר [ואילו לחכמים הדבר ספק, והמוציא מחבירו עליו הראיה]. המוכר קרקע לחבירו וציין את סימניה וגבולותיה, והתברר שאין גודל הקרקע מדוייק כפי שסיכמו, אם ההפרש פחות משישית, חל המקח. ואם ההפרש שישית או יותר, מנכים את ההפרש.