משנה ח: מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין, וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. מָצָא בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא, תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת, אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וְכַמָּה אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת. שְׁלשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלשָׁה, יַחֲזִיר לַלֹּוֶה, שְׁלשָׁה הַלֹּוִין מֵאֶחָד, יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה. מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִיבוֹ, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבַּסִּמְפּוֹנוֹת:

משנתנו ממשיכה לבאר את דינם של שטרות שנמצאו:
מָצָא אדם אִגְּרוֹת שׁוּם – כתב של בית דין ששמו [-אמדו] את הקרקע של הלוה, ונתנו אותה למלוה תמורת החוב, וְאִגְּרוֹת מָזוֹן – כתב שבו מתחייב אדם הנושא אשה עם ילדים לזון את בניה, שְׁטָרֵי חֲלִיצָה – שטר בית דין שנכתב בו על אשה שמת בעלה ללא ילדים, שחלץ לה יבמה ומותרת היא להנשא למי שתרצה, וּמֵאוּנִין – שטר בית דין על יתומה קטנה שהשיאו אותה אמה ואחיה, שאם מיאנה בבעלה מותרת היא ללא גט, ובשטר זה נכתב שמיאנה בפני בית דין ומותרת להנשא למי שתרצה, וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין – שטר שבו נכתב ששני בעלי הדין ביררו להם כל אחד דיין אחד, לדון בפניהם, וְכָל שטר שהוא מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר לבעליהם, כיון שאין בהחזרה זו כל חשש.

מָצָא שטרות בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא – מיני כלים של עור, ויש בהם סימן, או שמצא תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת – שטרות הכרוכים כל אחד בפני עצמו, וכל אחד לאחר שנכרך נתון בתוך שטר אחר, אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, שהם שטרות המונחים זה על גבי זה, אורכו של זה על גבי אורכו של זה, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר, כיון שיש סימן בכלי, או שיש סימן במנין השטרות בתכריך או באגודה. וְכַמָּה היא אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, שְׁלשָׁה שטרות או יותר הקְשׁוּרִין זֶה בָזֶה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלשָׁה – מצא אדם שלשה שטרות הכרוכים יחד שכולם על שם לוה אחד, וכל אחד ממלוה אחר, הרי זו ראיה שנפלו מהלוה, ולכן יַחֲזִיר אותם לַלֹּוֶה. ואם מצא שְׁלשָׁה שטרות הַלֹּוִין מֵאֶחָד  – שכולם עם אותו שם של מלוה, ושלשה לווים שונים, הרי זו ראיה שנפלו השטרות מהמלוה, ולכן יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה.

אדם שמָצָא שְׁטָר של אחרים בֵּין שְׁטָרוֹתָיו, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִיבוֹ – מה עניינו אצלו, האם המלוה הפקידו בידו, ואינו פרוע, או שהלוה הפקידו בידו והוא פרוע, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ.

אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת – אדם שמצא בין שטרותיו 'סמפון', שהוא שובר על אחד השטרות שיש לו על אדם אחר, וכתוב בו שאותו חוב פרוע, אף שהוא עצמו אינו זוכר שהחוב פרוע, וגם השובר בידו, שהוא המלוה, ואינו ביד הלוה, באופן ששטר החוב מונח בין שטרותיו הקרועים הרי זה סימן שאכן החוב שבו פרוע, ולכן יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבַּסִּמְפּוֹנוֹת, ולא יגבה את החוב מהלוה.