מסכת בבא מציעא, פרק ג, משנה ז
משנה ז: הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת. לַחִטִין וְלָאֹרֶז, תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין לַכּוֹר, לַשְּׂעוֹרִין וְלַדֹּחַן, תִּשְׁעָה קַבִּין לַכּוֹר, לַכֻּסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן, שָׁלשׁ סְאִין לַכּוֹר. הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה, הַכֹּל לְפִי הַזְּמַן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין, וַהֲלוֹא אוֹכְלִין בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָא. אֶלָּא אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת אֶלָּא לְכוֹר אֶחָד בִּלְבָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מִדָּה מְרֻבָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת:
משנתנו עוסקת באדם שהפקיד כמות מסוימת של פירות אצל חבירו, והלה עירב אותם עם פירותיו, והשתמש בהם כדרכו, ומבארת מה השיעור שעליו להחזיר לו:
הַמַּפְקִיד כמות מסוימת של פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, והלה השתמש בהם כדרכו, אינו חייב להחזיר לו את כל השיעור שנתן לו, אלא הֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת – יפחית מהכמות שהפקיד בידו, את מה שדרך הפירות להתחסר במשך הזמן, ומבארת המשנה את השיעור של כל מין, לַחִטִין וְלָאֹרֶז, יפחית תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין לַכּוֹר, ובכור יש מאה ושמונים קבין, נמצא שמפחית שיעור של אחד מארבעים [שנים וחצי אחוזים], לַשְּׂעוֹרִין וְלַדֹּחַן יפחית תִּשְׁעָה קַבִּין לַכּוֹר [חמשה אחוזים] לַכֻּסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן יפחית שָׁלשׁ סְאִין לַכּוֹר, ובכור יש שלשים סאים, נמצא שמפחית אחד לעשרה [עשרה אחוזים], הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה – מפחית לפי כל כור את שיעורו הראוי, והַכֹּל לְפִי הַזְּמַן – לפי כל שנה מפחית שיעור זה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין, וַהֲלוֹא אוֹכְלִין בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָא [-מכמות מועטת], אֶלָּא אין חילוק בין כור אחד לבין כורים רבים, ולעולם אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת אֶלָּא לְפי השיעור של כוֹר אֶחָד בִּלְבָד, לכל שנה ושנה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מִדָּה מְרֻבָּה, והיינו מעשרה כורים ומעלה, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת כלל, אלא מחזיר לו כל מה שהפקיד בידו, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת – לפי שכשמפקידם בידו בימות החמה, ומחזירם לו בימות הגשמים, מתנפחות מעט יותר, ונפיחות זו משלימה את מה שאכלו העכברים. [וכל השיעורים הללו שבמשנה נאמרו בארץ ישראל, ובזמן המשנה, אבל בשאר ארצות ובזמנים אחרים, הכל נידון לפי המקום והזמן].