מסכת בבא קמא, פרק ג, משנה ה
משנה ה: זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ, נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית עֲמֹד, פָּטוּר. הָיָה בַעַל חָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית, פָּטוּר. וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה עֲמֹד, חַיָּב. וְכֵן זֶה בָא בְנֵרוֹ וְזֶה בְפִשְׁתָּנוֹ:
משנתנו עוסקת בבני אדם המהלכים ברשות הרבים, והוזקו זה בזה:
היו מהלכים בדרך, זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ – נושא חבית, וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ – כשהוא נושא קורת עץ, ופגעו זה בזה, ונִשְׁבְּרָה כַדּוֹ (-חביתו) שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, בעל הקורה פָּטוּר על נזקו של בעל החבית, כיון שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ, וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. הָיָה בַעַל קוֹרָה מהלך רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית מהלך אַחֲרוֹן – אחריו, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה, כיון שתמיד מוטל על האחרון להזהר שלא להתקרב לראשון יותר מידי. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה באמצע הדרך כדי לנוח, שאין רגילות בכך, חַיָּב על נזק החבית, שהרי בעמידתו נחשב הוא כמזיק בידים. וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית 'עֲמֹד', ובעל החבית המשיך ללכת ונתקל בקורתו ומחמת כן נשברה החבית, פָּטוּר בעל הקורה מתשלום הנזק, שהרי הזהירו.
הָיָה בַעַל חָבִית מהלך רִאשׁוֹן, וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן, והלך בעל הקורה במהירות גדולה יותר מבעל החבית, ומחמת כן נִשְׁבְּרָה החָבִית בַּקּוֹרָה, בעל הקורה חַיָּב. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית, ומחמת כן נתקל בו בעל הקורה, פָּטוּר. וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה 'עֲמֹד', חַיָּב, שהרי הזהירו, והיה לו לעמוד.
וְכֵן הדין באופן שזֶה בָא בְנֵרוֹ, וְזֶה בא בְפִשְׁתָּנוֹ, ונשרף הפשתן מחמת הנר.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
