מסכת ביכורים, פרק א, משנה א
משנה א: יֵשׁ מְבִיאִין בִּכּוּרִים וְקוֹרִין, מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין. אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין, הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ שֶׁל רַבִּים, וְכֵן הַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל רַבִּים לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מֵבִיא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּזֶה מֵבִיא:
מסכת ביכורים
נאמר בתורה (דברים כו א-יא) 'וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ'.
פרק א, משנה א: כפי שהתבאר בפסוקי פרשת ביכורים, מלבד מצוות הבאת ביכורים, יש גם מצוה על המביא ביכורים לקרוא את הפסוקים האמורים בפרשה זו. משנתנו מבארת במי נוהגת מצות הבאת ביכורים, ובמי נוהגת מצוות הקריאה על הביכורים. יֵשׁ בני אדם המְבִיאִין בִּכּוּרִים וְקוֹרִין, והיינו שהם מקיימים את שתי המצוות, הן של הבאת הביכורים והן הקריאה עליהם, יש בני אדם שמְבִיאִין ביכורים וְלֹא קוֹרִין, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין כלל.
מבארת המשנה, אֵלּוּ הם שֶׁאֵינָן מְבִיאִין כלל, הַנּוֹטֵעַ אילן לְתוֹךְ קרקע שֶׁלּוֹ, וְהִבְרִיךְ – הכניס ענף מהאילן לְתוֹךְ אדמה שֶׁל יָחִיד אוֹ שֶׁל רַבִּים, ואותו ענף מצמיח ענפים ופירות חדשים, ופירות אלו אינם יונקים רק משדהו אלא גם מקרקע חבירו או מקרקע הרבים, וְכֵן הַמַּבְרִיךְ ענף מִתּוֹךְ אילן הנמצא בקרקע שֶׁל יָחִיד אוֹ מִתּוֹךְ אילן הנמצא בקרקע שֶׁל רַבִּים לְתוֹךְ קרקע שֶׁלּוֹ. הַנּוֹטֵעַ אילן לְתוֹךְ קרקע שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ ענף ממנו לְתוֹךְ קרקע שֶׁלּוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים מפסיקה בָּאֶמְצַע, בין עיקר האילן לבין ההברכה של הענף, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מֵבִיא, וכטעם שיבואר במשנה הבאה, שהפירות יונקים גם מהקרקע שבאמצע, שאינה שייכת לו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּזֶה – באופן שרשות הרבים מפסיקה באמצע, מֵבִיא, כיון שיש לאדם רשות לעשות באופן זה חלל תחת רשות הרבים, כשאינו מזיק לרבים כלל, מביא ממנה ביכורים, ומכל מקום גם לדעת רבי יהודה אינו קורא, כיון שאם יתפוס אדם אחר באותו חלל יזכה בו, נמצא שאין זו נחשבת אדמתו לגמרי.
