רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. אוֹמֵר, הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

משנה ד: משנתנו מביאה דינים נוספים השייכים לתפילת שמונה עשרה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע, שתפילתו דומה עליו כמשא, שאומר 'חייב אני להתפלל, וצריך אני לצאת ידי חובה', אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים – אין בה חן, אף על פי שיוצא ידי חובתו.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אדם הַמְּהַלֵּךְ בְּמָקוֹם סַכָּנָה, כגון במקום חיות רעות או ליסטים, ואינו יכול להתפלל תפילת שמונה עשרה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה, וכך הוא אוֹמֵר, 'הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ, אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר – אף בשעה שהם פורשים לעבור עבירה,  יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם מִלְּפָנֶיךָ [-יתפרנסו ממך, ולא יצטרכו לעם אחר], בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'.