פרק ו, משנה א: כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת. עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים:

פרק ו, משנה א: פרק זה עוסק בהלכות ברכות הנהנין, ופותח בהלכות ברכת הפירות:

שואלת המשנה, כֵּיצַד [-איזו ברכה] מְבָרְכִין עַל הַפֵּירוֹת, ומשיבה, עַל פֵּירוֹת הגדלים על הָאִילָן, ואותו אילן נשאר משנה לשנה ומצמיח בכל שנה פירות חדשים, אוֹמֵר [-מברך] 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ', חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר 'בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן', אף שהוא עשוי מענבים, שהם פירות האילן, שמפני חשיבותו קבעו לו חכמים ברכה בפני עצמו.

וְעַל פֵּירוֹת הגדלים על הָאָרֶץ או על שיחים קטנים, שאינם נשארים משנה לשנה, כגון אבטיחים ודלועים וקטניות, אוֹמֵר 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה'. חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ', אף שהיא עשויה מחמשת מיני דגן [חיטים, שעורים, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל] הגדלים על האדמה, שמפני חשיבותה קבעו לה חכמים ברכה בפני עצמה.

מוסיפה המשנה, וְעַל הַיְּרָקוֹת, והיינו מינים שאוכלים את העלים שלהם, כגון חסה וכדומה, אוֹמֵר 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה', כמו שאר פירות האדמה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, על מינים אלו מברך 'בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים', לפי שלדעת רבי יהודה יש לייחד ברכה לכל מין ומין בפני עצמו.