משנה ב: הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ לְאָחִי וּלְאָחִיךְ לָעֶבֶד וְלַנָּכְרִי וּלְכָל מִי שֶׁאֵין לָה עָלָיו קִדּוּשִׁין, כָּשֵׁר. הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם, אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, וּלְכָל מִי שֶׁיֶּשׁ לָה עָלָיו קִדוּשִׁין אֲפִלּוּ בָּעֲבֵרָה, פָּסוּל:
האומר לאשתו בשעת הגירושין, או אף אם כתב כן בגט עצמו, הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת להנשא לְכָל אָדָם, אֶלָּא (-חוץ מלהנשא) לְאַבָּא, וּלְאָבִיךְ, לְאָחִי, וּלְאָחִיךְ, לָעֶבֶד כנעני וְלַנָּכְרִי, וּלְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין – שבין כך אינו יכול לקדשה, הרי זה גט כָּשֵׁר, כיון שבני אדם אלו בין כך אינם יכולים לקדשה, ולא נוסף איסור על ידי דבריו, ונמצא שאין כאן שיור בגט.
אך אם אמר או כתב לה הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם, אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל – באופן שהיתה אלמנה ומשייר שלא תהא מותרת על ידי גט זה לכהן גדול (והחידוש הוא שאף שעתה תהיה גם גרושה וגם אלמנה, מכל מקום כיון שקידושי הכהן הגדול תופסים בה, נחשב הדבר כשיור), גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה (-מהגבעונים האסורים לישראל) לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, וּלְכָל מִי שֶׁיֶּשׁ לָהּ עָלָיו קִדוּשִׁין אֲפִלּוּ בָּעֲבֵרָה, כיון שלולא התנאי שבגט היו קידושיהם תופסים בה, ואמר שלא תהא מותרת להם לאחר נתינת הגט, אלא תישאר לגבם אשת איש, נמצא שהשיור בגט הועיל לענין זה שלא יחולו קידושיהם, והרי זה חסרון ב'כריתות' שבגט, והרי הוא פָּסוּל.
