משנה ד: שְׁלשָׁה גִטִין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלָד כָּשֵׁר. כָּתַב בִּכְתָב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמָן, יֶשׁ בּוֹ זְמָן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד, הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלשָׁה גִטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת, הוָּלָד כָּשֵׁר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַף עַל פִי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָה בִּפְנֵי עֵדִים, כָּשֵׁר וְגּוֹבָה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט אֶלָא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:
שְׁלשָׁה גִטִין פְּסוּלִין הם מדרבנן, שאסרו לגרש בהם לכתחילה, וּמכל מקום אִם נִשֵּׂאת, הַוָּלָד כָּשֵׁר. א. כָּתַב הבעל את הגט בִּכְתָב יָדוֹ, וְאֵין עָלָיו עֵדִים, ואף שמעיקר הדין כתב ידו מועיל כמאה עדים, פסלוהו חכמים לכתחילה מחשש שיבואו לסמוך על כתב הסופר, ללא עדים. ב. יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, וְאֵין בּוֹ זְמַן, ופסלוהו לכתחילה כיון שבאופן זה אין ידוע מתי חלו הגירושין, ויש בכך שני חששות, האחד, שמא ירצה הבעל לחפות על אשתו שזינתה, ויתן לה גט עם תאריך קודם, ותטען על פיו שהיתה גרושה באותה שעה. ועוד, שמא ימכור הבעל את פירות נכסי אשתו לאחר הגירושין, וכשתתבעם יטען שרק היום גירשה שהרי אין זמן בגט] ומכרם קודם הגירושין, כאשר היו פירות נכסיה שייכים לו, ולא תוכל האשה להוכיח את טענתה. ג. גט שיֶשׁ בּוֹ זְמַן, וְאֵין בּוֹ אֶלָּא חתימת עֵד אֶחָד, יש שפירשו בגמרא] שמדובר בגט שנכתב בכתב ידו האמור לעיל, והחידוש כאן הוא שאף שיש בו עד נוסף לא תינשא בו לכתחילה. ויש שפירשו שמדובר בגט שנכתב על ידי סופר, והטעם שהוא כשר בדיעבד כיון שכתב הסופר עצמו נחשב כחתימה אחת, ובצירוף לחתימה של העד האחר יש כאן שני עדים. הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלשָׁה גִטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלָד כָּשֵׁר.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַף עַל פִי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כלל, וגם אינו כתוב בכתב ידו, אֶלָּא שֶׁנְתָנוֹ לָה בִּפְנֵי עֵדִים, כָּשֵׁר, כיון שעדי מסירת הגט מיד הבעל ליד האשה הם המכשירים את הגט ומחילים את הגירושין, וְגּוֹבָה על ידי עדותם את כתובתה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, לפי שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט אֶלָא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, שאם ימותו עדי המסירה תוכל להוכיח את גירושיה על ידי חתימות העדים שבשטר, אבל עיקר חלות הגירושין על ידי עדי המסירה.
