מסכת חולין, פרק ט, משנה ו
משנה ו: בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ הַמְרֻקֶּמֶת, טְהוֹרָה. נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא, טְמֵאָה. עַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ בָשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה, הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר, טָמֵא. בָּאֲדָמָה, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, טָמֵא:
משנה ו: בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ, כגון ביצת הצב, הלטאה וכדומה, משמונה שרצים שמטמאים במותם, הַמְרֻקֶּמֶת – שהתחיל להיווצר בתוכה בעל חיים, הרי היאטְהוֹרָה, כיון שהיא סגורה מכל צדדיה, ואין דרך לגעת בבעל חיים עצמו המתרקם בתוכה. אבל אם נִקְּבָה אפילו בשיעור כָּל שֶׁהוּא, הרי היא טְמֵאָה.
עַכְבָּר, ממין מסוים שהיה ידוע בזמנם, שמתהווה מהעפר, שֶׁחֶצְיוֹ כבר נעשהבָשָׂר וְחֶצְיוֹ עדיין אֲדָמָה, אדם הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר – בחלק שנעשה כבר בשר, הרי הואטָמֵא, כדין הנוגע בשרץ מת, והנוגע בָּאֲדָמָה, אף על פי שסופה להיעשות בשר, הרי הוא טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, במקום העתיד להתהוות בשר, הרי הוא טָמֵא [בענין קיומו של עכבר זה כתב הרמב"ם, 'הוא ענין מפורסם מאד, אין מספר לרוב המגידים לי שראו דבר זה. אף על פי שמציאות בעל חיים כזה הוא דבר מתמיה, ולא נודע בו הסבר בשום פנים']:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
