משנה ז: כָּל מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר, אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ, לֹא עָשָׂה כְלוּם. הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר, יַחֲזֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר לְאַחַר דַּם הַפָּר. וְאִם עַד שֶׁלֹּא גָמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָבִיא דָם אַחֵר וְיַחֲזֹר וְיַזֶּה בַתְּחִלָּה בִּפְנִים. וְכֵן בַּהֵיכָל, וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁכֻּלָּן כַּפָּרָה בִפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, מִמְּקוֹם שֶׁפָּסַק, מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל:

כָּל מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים – כל העבודות המיוחדות ליום הכפורים, שנעשות בבגדי לבן, הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר במשניות לעיל, אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ, ולא עשאו כסדר האמור, לֹא עָשָׂה כְלוּם, וצריך לחזור ולעשותו כסדר, אך אינו צריך לחזור לתחילת כל העבודות, אלא רק לעבודות שנעשו שלא כסדר, ולכן, אם הִקְדִּים את הזיית דַּם הַשָּׂעִיר לְהזיית דַם הַפָּר, אינו צריך לחזור ולהזות מדם הפר, שהרי דם הפר ניתן כראוי, אלא יַחֲזוֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר, שהוא לְאַחַר דַּם הַפָּר, שכבר ניתן מתחילה כדין [ומדובר על הזיית הדם שבהיכל, אבל בהזיה שבקדש הקדשים אם הקדים את הזיית השעיר להזיית הפר, נמצא ששחט את השעיר קודם שהיזה את דם הפר, ובאופן כזה השחיטה פסולה, וצריך לחזור ולשחוט שעיר אחר, ולהזות מדמו בקדש הקדשים].

וְאִם עַד שֶׁלֹּא גָמַר אֶת נתינת הַמַּתָּנוֹת [-הזאת הדם] שֶׁבִּפְנִים – בקדש הקדשים, נִשְׁפַּךְ הַדָּם של הפר או השעיר, ואינו יכול לסיים את ההזיה של הדם בהיכל על הפרוכת ועל מזבח הזהב, יָבִיא דָם אַחֵר – ישחט קרבן אחר ממין שנשפך דמו, פר או שעיר, וְיַחֲזוֹר וְיַזֶּה בַּתְּחִלָּה – מתחילת מנין ההזיות בִּפְנִים, ואף אם היזה כבר שש הזיות, צריך להתחיל מהראשונה. וְכֵן בַּהֵיכָל – אם נשפך הדם לאחר סיום ההזיות שבקדש הקדשים, וקודם שסיים את ההזיות שבהיכל כנגד הפרוכת, שוחט קרבן נוסף ומזה את דמו כנגד הפרוכת, ואינו צריך לחזור ולהזות בקדש הקדשים, וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב – אם נשפך הדם קודם סיום ההזיות עליו, שוחט קרבן נוסף ומזה על מזבח הזהב, ואינו צריך לחזור ולהזות בקדש הקדשים ועל הפרוכת, והטעם שאינו צריך לחזור ולהזות במקומות שכבר סיים את הזייתן, לפי שֶׁכֻּלָּן כַּפָּרָה בִפְנֵי עַצְמָן – כל אחת מההזיות, בקדש הקדשים, על הפרוכת, ועל מזבח הזהב, היא כפרה בפני עצמה, ואינה שייכת להזיות הקודמות, אך צריך הוא להתחיל מתחילת ההזיות של אותו המקום, אף אם כבר התחיל את ההזיות קודם שנשפך הדם. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן חולקים ואוֹמְרִים, אינו צריך לחזור לתחילת מנין ההזיות, אלא מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק – מאותה הזיה שהפסיק בה, למשל אם נשפך הדם לאחר שהיזה שלש או ארבע הזיות, מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל, ואינו חוזר לראש המנין.