משנה ח: אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, דַּרְכִּיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין, וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם, מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ שְׁלשָׁה מִילִין. הוֹלְכִין מִיל, וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם, לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א), אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:
אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל שהִגִּיעַ השָׂעִיר המשתלח לַמִּדְבָּר, כדי שיוכל להמשיך בעבודות היום, אך לפני שממשיכה המשנה בתיאור מעשי הכהן הגדול, שואלת המשנה, וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. ומשיבה, דַּרְכִּיּוֹת – אבנים גדולות הָיוּ עוֹשִׂין בדרך שמבית המקדש ועד לצוק, והיו בני אדם עומדים עליהם, וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין כדי להודיע שהגיע השעיר למדבר, וְכך היו יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ השָׂעִיר לַמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם, מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ – ועד תחילת המדבר, היה מהלך שְׁלשָׁה מִילִין. ולמדנו לעיל שחשובי ירושלים היו מלוים אותו מהלך מיל אחד, ואם כן היו הוֹלְכִין מִיל, וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל, וְכך היו יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, וסובר רבי יהודה שאין צורך שיגיע השעיר לצוק כדי להמשיך בעבודת היום, אלא די בכך שהגיע לתחילת המדבר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם, לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית – חתיכת צמר צבועה באדום הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, וכשראוהו מלבין ידעו שהגיע השעיר למדבר.