מסכת כלים, פרק יג, משנה ה

משנה ה: מַחַט שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ אוֹ עֻקְצָהּ, טְהוֹרָה. אִם הִתְקִינָהּ לְמִתּוּחַ, טְמֵאָה. שֶׁל סַקָּיִין שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כוֹתֵב בָּהּ. נִטַּל עֻקְצָהּ, טְהוֹרָה. שֶׁל מִתּוּחַ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה. מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלֻדָּה, אִם מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה, טְהוֹרָה. וְאִם לָאו, טְמֵאָה. צִנּוֹרָא שֶׁפְּשָׁטָהּ, טְהוֹרָה. כְּפָפָהּ, חָזְרָה לְטֻמְאָתָהּ:

משנה ה: מַחַט המשמשת לתפירה, שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ אוֹ עֻקְצָהּ – ניטל חלקה הקהה שיש בו חור להשחלת החוט לתפירה, או שניטל החלק החד שאותו תוחבים בבד, טְהוֹרָה, כיון שכל חלק של המחט בפני עצמו אינו ראוי לשימוש כל שהוא. אִם ניטל חרירה, והִתְקִינָהּ לְמִתּוּחַ – להשתמש בה כדי לתוחבה בשפת הבגד, כדי למותחו, טְמֵאָה.

מחט גדולה וחזקה שֶׁל סַקָּיִין – שתופרים בה שקים העשויים משער עיזים, ובדים גסים וחזקים כיוצא בזה, אף שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ, הרי היא טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כוֹתֵב בָּהּ – משתמשים בעוקצה לחרוט על פני לוח של שעוה. אך אם נִטַּל עֻקְצָהּ – החלק החד שבה, טְהוֹרָה, כיון שלחלק הקהה עם החור שבה אין כל שימוש בפני עצמו. שֶׁל מִתּוּחַ – אם התקין מחט זו להשתמש בה על ידי תחיבתה בשפת הבגד ומתיחתו, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין אם ניטל עוקצה ובין אם ניטל חרירה, הרי היא טְמֵאָה, כיון שכדי לתוחבה בשפת הבגד אין צורך לא בחריר ולא בעוקץ. מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלֻדָּה, אִם חלודה זו מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה – מפריעה לתפור בה, הרי מחט זו טְהוֹרָה. וְאִם לָאו, שניתן לתפור בה על אף החלודה שבה, הרי היא טְמֵאָה.

צִנּוֹרָא – מזלג קטן שראשו מעוקם, ומשתמשים בו להפוך בשר הנצלה על גבי גחלים, ובצנורא קטנה משתמשים לתקן את הפתילות, שֶׁפְּשָׁטָהּ – יישר את ראש הצנורא, טְהוֹרָה, כיון שבאופן זה אי אפשר להשתמש בה. חזר וכְּפָפָהּ, והרי היא ראויה לשימוש כבתחילה, חָזְרָה לְטֻמְאָתָהּ – חזרה להיות ראויה לקבל טומאה (וכן אם היתה טמאה בתחילה קודם שיישרה, ויישרה וכפפה, חזרה לטומאתה הראשונה, וככל כלי מתכת שאם נשבר ותוקן חוסר לטומאתו הראשונה מדרבנן, וכמו שהתבאר לעיל (פי"א מ"א)).