מסכת כתובות, פרק ג, משנה ה

משנה ה: כֵּיצַד שׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, אֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, אֲפִלּוּ הִיא סוּמָא, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ:

משנה ה: כפי שהתבאר במשנה לעיל, האונס 'שותה בעציצו', וחייב לישאנה לאשה, מבארת המשנה, כֵּיצַד – לגבי מה נאמר דין זה, ששׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, ללמד שאֲפִילּוּ אם הִיא חִגֶּרֶת – צולעת, אֲפִילּוּ הִיא סוּמָא – עיורת, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מֻכַּת שְׁחִין חייב לישאנה. אבל אם נִמְצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה אחר שנשאה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבֹא בְּיִשְׂרָאֵל, כגון שהיא ממזרת וכדומה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְימָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב יט) 'וְלוֹ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה', ויש לדרוש מלשון זו שתהיה זו אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ, ולא אשה האסורה לו.