מסכת מכות, חזרה, פרק ג, משניות יב-טז
פרק ג, משנה יב: דרך ההלקאה היא שנשען המולקה על עמוד, וידיו קשורות משני צידי העמוד, וחזן הכנסת אוחז בחוזקה בבגדיו כדי לגלות את ליבו, ואפילו אם מחמת כן ייקרעו או ייפרמו בגדיו, ועומד על גבי אבן ומכהו ברצועה שיש בה שתי רצועות של עור עגל החלוקות כל אחת לשתים, ושתי רצועות דקות של עור חמור עולות ויורדות בה.
משנה יג: ידית הרצועה אורכה טפח, ורוחב הרצועה טפח, ואורכה בשיעור שכשמכה מלפניו תגיע עד לטבורו. מכהו שליש מהמכות לפניו, ושני שליש מאחריו, על שתי כתפיו. ובשעת ההכאה אין המוכה עומד או יושב, אלא מוטה על גבי העמוד, ומכהו ביד אחת, בכל כוחו.
משנה יד: בזמן ההלקאה מקריא הגדול שבדיינים פסוקים מסוימים של תוכחה, וחותם ב'והוא רחום יכפר עוון' וכו'. אם מת המוכה ממכות אלו, פטור המכה, כיון שהכה ברשות. אך אם הוסיף לו מכה נוספת בטעות ומת מחמתה, הרי זה גולה כדין רוצח בשגגה. אם מחמת המכות התקלקל המוכה ברעי או מי רגלים, נפטר משאר המלקויות. ולרבי יהודה האיש נפטר רק אם התקלקל ברעי, והאשה אפילו במים.
משנה טו: כל חייבי כריתות שלקו, נפטרו מעונש כרת. כשם שהעובר עבירה אחת, עשוי להסתכן במיתה מחמת המלקות שיקבל, כל שכן שהעושה מצוה אחת תינתן לו נפשו. וכל היושב ואינו עובר עבירה, מקבל שכר כעושה מצוה. ואפילו דבר שנפשו של אדם קצה בו מטבעה, אם נמנע ממנו מחמת ציווי התורה, מקבל שכר, וכל שכן דבר שנפשו של האדם מתאווה לו, שמקבל שכר לו ולדורותיו עד עולם.
משנה טז: אמר רבי חנניא בן עקשיא, רצה ה' להרבות שכר לישראל על קיום המצוות, ולכן ציוה אותם גם בדברים שבין כך הם פורשים מהם, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
הדרן עלך מסכת מכות
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
