מסכת נגעים, פרק יא, משנה ד
משנה ד: בֶּגֶד שֶׁשִּׁתְיוֹ צָבוּעַ וְעֶרְבּוֹ לָבָן, עֶרְבּוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה. הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִין בִּירַקְרַק שֶׁבַּיְרֻקִּים, וּבַאֲדַמְדַּם שֶׁבָּאֲדֻמִּים. הָיָה יְרַקְרַק וּפָשָׂה אֲדַמְדַּם, אֲדַמְדַּם וּפָשָׂה יְרַקְרַק, טָמֵא. נִשְׁתַּנָּה וּפָשָׂה, נִשְׁתַּנָּה וְלֹא פָשָׂה, כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁתַּנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יֵרָאֶה בַתְּחִלָּה:
משנה ד: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, בגד צמר או פשתן צבוע אינו מיטמא בנגעים, וכיון שכל בגד עשוי מחוטים הארוגים שתי וערב, מבארת המשנה את הדין באופן שהיה זה בֶּגֶד שֶׁשִּׁתְיוֹ (-חוטי הַ'שְּׁתִי' שבו) צָבוּעַ, וְעֶרְבּוֹ (-חוטי הָ'עֵרֶב' שבו) לָבָן, או שהיה עֶרְבּוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה, ובסתם בגדים עיקר המראה הוא לפי חוטי הערב, ובכרים וכסתות עיקר המראה הוא לפי חוטי השתי, ועל כל פנים בכל בגד דנים לפי מראהו.
הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִין – צבע הנגע המטמא את הבגדים הוא בִּירַקְרַק שֶׁבַּיְרֻקִּים – בצבע הירוק החזק ביותר שבין צבעי הירוק, וּבַאֲדַמְדַּם שֶׁבָּאֲדֻמִּים – או בצבע האדום החזק ביותר שבין צבעי האדום. הָיָה הצבע יְרַקְרַק (-ירוק חזק) וּלאחר שהוסגר פָשָׂה אֲדַמְדַּם – התפשט הנגע בצבע אדום חזק, או שהיה אֲדַמְדַּם, וּלאחר שהוסגר פָשָׂה יְרַקְרַק, ונמצא שהנגע מורכב כעת משני צבעים, ירוק ואדום, טָמֵא, כיון ששני צבעים אלו מטמאים בנגעי בגדים.
אם לאחר הסגרתו נִשְׁתַּנָּה הנגע מירוק לאדום, או מאדום לירוק, וּפָשָׂה – והתפשט במראהו החדש, וכגון שהיה כגריס ירוק, ונעשה כסלע שכולו אדום, או להיפך, וכן אם נִשְׁתַּנָּה מירוק לאדום או מאדום לירוק וְלֹא פָשָׂה – לא התפשט כלל, הרי זה כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁתַּנָּה כלל, ולכן אם התפשט הנגע יש לשורפו, ואם לא התפשט יש להסגירו שבעה ימים נוספים, כיון שאין שינוי הצבעים משנה את דין הנגע, מאחר ושניהם צבעים המטמאים. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, אם השתנה צבעו של הנגע, הרי זה יֵרָאֶה בַתְּחִלָּה – יש להראותו לכהן כאילו היה זה נגע חדש, ואף שהשתנה מירוק לאדום או מאדום לירוק, ששניהם צבעים טמאים, מכל מקום שינוי הצבע מחשיב אותו כנגע חדש.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
