מסכת נגעים, פרק י, משנה ב

משנה ב: שֵׂעָר צָהֹב דַּק מְטַמֵּא מְכֻנָּס, וּמְפֻזָּר, וּמְבֻצָּר, וְשֶׁלֹּא מְבֻצָּר, הָפוּךְ, וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְדִין הוּא, מָה אִם שֵׂעָר לָבָן, שֶׁאֵין שֵׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ. שֵׂעָר צָהֹב דַּק שֶׁשֵּׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הָפוּךְ, אָמַר הָפוּךְ. אֲבָל הַנֶּתֶק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ויקרא יג) וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב, מְטַמֵּא הָפוּךְ וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ:

משנה ב: שֵׂעָר צָהֹב דַּק, שהוא סימן טומאה בנתקים, מְטַמֵּא כשהוא מְכֻנָּס למקום אחד בנגע, וּכשהוא מְפֻזָּר בשתי קצוות הנגע, וּמְבֻצָּר – כשהוא מוקף בנגע כמבצר, וְשֶׁלֹּא מְבֻצָּר – כשאינו מוקף בנגע אלא נמצא בקצהו, הָפוּךְ – כשקדם הנתק לשיער הצהוב, והיינו שהנתק 'הפך' את השיער לצהוב, וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ – כשקדם השיער הצהוב לנתק, שלא נתהפך השיער לצהוב מחמת הנתק, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ – רק כאשר הנתק 'הפך' את השיער לצהוב, והיינו שקדם הנתק לשיער הצהוב. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כראיה לדבריו, וְדִין הוּא – והרי יש ללמוד דבר זה מכח קל וחומר, מָה אִם שֵׂעָר לָבָן בנגעי עור הבשר, שֶׁאֵין שֵׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ, כלומר, הוא סימן טומאה תמיד, ואף אם יש בנגע שער בצבע אחר אינו מבטל את סימן הטומאה של שיער לבן, מכל מקום אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ – כאשר הנגע 'הפך' את השער ללבן, והיינו כשקדם הנגע לשער הלבן, שֵׂעָר צָהֹב דַּק שבנתק, שאינו סימן טומאה מוחלט, שֶׁהרי שֵּׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ, שאם יש בנתק שתי שערות שחורות הרי הן מבטלות את סימן הטומאה של השיער הצהוב, אֵינוֹ דִין (-האם אין זה קל וחומר) שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶלָּא כשהוא הָפוּךְ, שקדם הנתק לשיער הצהוב. אמנם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כביאור לשיטתו, ששיער צהוב מטמא בין הפוך ובין כשאינו הפוך, כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הָפוּךְ, אָמַר הכתוב בפירוש הָפוּךְ, שנאמר 'וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן' (ויקרא יג ג), אֲבָל הַנֶּתֶק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ויקרא יג לב) 'וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב', ולא נאמרה בו לשון 'הפוך', הרי זו ראיה שמְטַמֵּא בין הָפוּךְ וּבין שֶׁלֹּא הָפוּךְ.