פרק ז, משנה א: כֹּהֵן גָדוֹל וְנָזִיר אֵינָן מִטַּמְּאִין לִקְרוֹבֵיהֶן, אֲבָל מִטַּמְּאִין לְמֵת מִצְוָה. הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל וְאַל יִטַמָּא נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִטַּמָּא נָזִיר וְאַל יִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, יִטַּמָּא כֹהֵן שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ, וְאַל יִטַּמָּא נָזִיר שֶׁהוּא מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ. אָמְרוּ לוֹ, יִטַּמָּא נָזִיר שֶׁאֵין קְדֻשָׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם, וְאַל יִטַּמָּא כֹהֵן שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם:

פרק ז, משנה א: כפי שהתבאר לעיל, אסור לנזיר להטמא למת, ואפילו לאחד מקרוביו, והרי הוא דומה בכך לכהן גדול, אמנם משנתנו מבארת שגם לנזיר וגם לכהן גדול מותר להטמא למת מצוה: כֹּהֵן גָדוֹל וְנָזִיר, אֵינָן מִטַּמְּאִין לִקְרוֹבֵיהֶן, שנאמר לגבי כהן גדול (ויקרא כא יא) 'וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא', ונאמר לגבי נזיר (במדבר ו ז) 'לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ', אֲבָל מִטַּמְּאִין לְמֵת מִצְוָה – מת המוטל בדרך ואין מי שיקברנו.

הָיוּ כהן גדול ונזיר מְהַלְּכִין יחד בַּדֶּרֶךְ, וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוטב שיִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל, וְאַל יִטַמָּא נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוטב שיִטַּמָּא נָזִיר, וְאַל יִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל, ומחלוקת זו היא גם בנזיר וכהן הדיוט המהלכים בדרך, וכטעמים שיבוארו.

מבארת המשנה את טעמי מחלוקתם: אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לחכמים, מוטב שיִטַּמָּא כֹהֵן, שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ, וְאַל יִטַּמָּא נָזִיר, שטומאתו חמורה יותר, שֶׁהרי הוּא מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ. אָמְרוּ לוֹ חכמים, מוטב שיִטַּמָּא נָזִיר, שֶׁאֵין קְדֻשָׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם, אלא רק עד תום ימי נזירותו, וְאַל יִטַּמָּא כֹהֵן, שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם: