משנה ד: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. וְכָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, לֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם עֶצֶם כַשְּׂעוֹרָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בָּאֹהֶל, הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. רְבִיעִית דָּם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בָּאֹהֶל, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ. אָמַר לִי, מַה זֶה עֲקִיבָא, אֵין דָנִין כָּאן מִקַּל וָחֹמֶר. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לִי יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ הֲלָכָה:

משנה ד: כפי שהתבאר במשניות הקודמות, יש טומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהם, ויש טומאות שאין הנזיר מגלח עליהם. משנתנו מבארת שיש שייכות בין שני מיני טומאות אלו לענין עוון הנכנס לבית המקדש בטומאה: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ – הנכנס למקדש כשהוא טמא בטומאה כזו, במזיד חייב כרת, ובשוגג מביא קרבן עולה ויורד. וְכָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, והרי טומאה זו מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, לֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ, שאין הנזיר מגלח על טומאת שרץ, ומכל מקום הנכנס למקדש כשהוא טמא בטומאת שרץ, חייב כרת. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, דַּנְתִּי בענין זה לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שלכאורה יש ללמוד את דין גילוח הנזיר בקל וחומר, מָה אִם עֶצֶם כַשְּׂעוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בָּאֹהֶל, הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ, רְבִיעִית דָּם, שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בָּאֹהֶל, אֵינוֹ דִין – האם אין זה קל וחומר שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ. אָמַר לִי רבי אליעזר, מַה זֶה, עֲקִיבָא, אֵין דָנִין כָּאן מִקַּל וָחֹמֶר, לפי שטומאת עצם כשעורה זו הלכה למשה מסיני, ואין דנים קל וחומר מדבר שהוא הלכה למשה מסיני. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לִי יָפֶה אָמַרְתָּ, שהקל וחומר מצד עצמו נכון הוא, אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ הֲלָכָה – דין זה הוא הלכה למשה מסיני, ואין לומדים קל וחומר מהלכה למשה מסיני, וכדברי רבי אליעזר.