פרק ח, משנה א: שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד, רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם, מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלָּךְ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלָּךְ. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלָּךְ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלָּךְ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתָךְ.

פרק ח, משנה א: שְׁנֵי נְזִירִים, שֶׁאָמַר לָהֶן עד אֶחָד, רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם, כגון שראה מרחוק שנזרקה טומאה ביניהם, ואינו יודע מי מהם נגע בה, והם אינם מכחישים אותו, אך אינם יודעים בעצמם האם הם נטמאו, הרי הם מסיימים לספור את שלשים ימי נזירותם, ומְגַלְּחִין, וּמְבִיאִין שניהם יחד קָרְבַּן טֻמְאָה אחד [והיינו שני תורים וכבש], וְקָרְבַּן טָהֳרָה אחד [והיינו שלש בהמות], וְכל אחד מהם אוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, הרי קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְךָ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְךָ. ונמצא עתה שאותו מביניהם שהיה טהור, סיים את ימי נזירותו ויצא ידי חובתו בקרבנות הטהרה, ואותו שהיה טמא צריך לספור כעת שוב שלשים יום, וְכיון שאין ידוע מי הוא הטמא, סוֹפְרִין שניהם שוב שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין שניהם קָרְבַּן טָהֳרָה אחד, וְכל אחד מהם אוֹמֵר באותו זמן, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, הרי קָרְבַּן טֻמְאָה שהקרבתי לפני שלשים יום היה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שהוקרב באותו זמן היה שֶׁלָּךְ, וְזֶה, הקרב עתה, הוא קָרְבַּן טָהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה הקודם היה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה היה שֶׁלָּךְ, וְזֶה הקרב עתה הוא קָרְבַּן טָהֳרָתָךְ.