משנה ח: מַה בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה. הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפּוֹרֵם, וְאֵין הָאִשָּׁה פּוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת. הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בַּנָּזִיר, וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בַּנָּזִיר. הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִּיו, וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. הָאִישׁ מוֹכֵר אְת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּה. הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם, וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה. הָאִישׁ נִתְלֶה, וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. הָאִישׁ נִמְכָּר בִגְנֵבָתוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִגְנֵבָתָהּ:

משנה ח: מבררת המשנה, מַה החילוקים שיש בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, מלבד לענין הכהונה, ומביאה המשנה כמה חילוקים בדינים שונים, הָאִישׁ, כשהוא מצורע, פּוֹרֵעַ וּפּוֹרֵם, שנאמר (ויקרא יג מד-מה) 'אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ, וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא', וְאֵין הָאִשָּׁה פּוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת, כיון שנאמר בתחילת הפסוק 'איש'.

הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ הקטן בַּנָּזִיר, וחלה נזירותו עליו אפילו לאחר שגדל [וזו הלכה למשה מסיני], וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בַּנָּזִיר.

הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, שאם נדר האב נזירות, והפריש קרבנותיו, ומת קודם שהקריבם, אם גם בנו נזיר יכול הבן להשתמש במעות אלו לצורך קרבנות עצמו [ואף זו הלכה למשה מסיני], וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ.

הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ הקטנה לאמה עבריה, וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ.

הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, כשהיא קטנה וכשהיא נערה, שנאמר (דברים כב טז) 'וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה' וְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּה.

הָאִישׁ המחויב סקילה נִסְקָל כשהוא עָרֹם, שנאמר (ויקרא כד יד) 'וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל  הָעֵדָה', ולמדו מכך 'אותו' ולא את כסותו, וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת כשהיא עֲרֻמָּה.

הָאִישׁ נִתְלֶה לאחר שהוא נסקל, וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית, שנאמר (דברים כא כב) 'וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ', ולמדו מכך 'אותו' ולא אותה.

הָאִישׁ נִמְכָּר בִגְנֵבָתוֹ, אם אין לו ממון לשלם, וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִגְנֵבָתָהּ, שנאמר (שמות כב ב) 'אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ', ולא 'בגניבתה'.