משנה ד: וְאֵלוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְקוֹמָן, בָּנָה בַיִת וַחֲנָכוֹ, נָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ. הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ, הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כד) נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת. לְבֵיתוֹ, זֶה בֵּיתוֹ. יִהְיֶה, זֶה כַּרְמוֹ. וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ. אֲשֶׁר לָקָח, לְהָבִיא אֶת יְבִמְתּוֹ. אֵינָן מְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וְאֵינָן מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים:

משנה ד: כפי שהתבאר לעיל, יש אנשים שבאים למערכות המלחמה ולאחר דברי השוטרים חוזרים מהמערכה ומסייעים בדברים אחרים, וְאֵלוּ שֶׁאֵין זָזִין כלל מִמְקוֹמָן, אלא נשארים בבתיהם, מי שבָּנָה בַיִת וַחֲנָכוֹ, ועדיין לא עברה שנה שלימה, ומי שנָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ, ועדיין לא עברה כל השנה הרביעית, הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ, הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, ועדיין לא עברה שנה שלימה. ומבארת המשנה מהיכן נלמדים דינים אלו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד ה) 'נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח', וכך נדרש הפסוק, 'לְבֵיתוֹ', זֶה בֵּיתוֹ כפשוטו. 'יִהְיֶה', זֶה כַּרְמוֹ. 'וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ', זוֹ אִשְׁתּוֹ. 'אֲשֶׁר לָקָח', לְהָבִיא [-לרבות] אֶת יְבִמְתּוֹ. וכל אלו אֵינָן מְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן לאחיהם שבמלחמה, וְאֵינָן מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים, אלא נשארים בבתיהם.