משנה ה: וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, כְּמִשְׁמָעוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, יָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, שֶׁיַּחֲזוֹר בִּגְלָלָן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב:

משנה ה: עוד נאמר בפרשה זו (דברים כ ח) 'וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ', ומבארת המשנה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, 'הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב', כְּמִשְׁמָעוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה – כאשר כל האנשים עומדים צפופים, וכאילו הם קשורים זה לזה, כדי שלא יוכלו האויבים להכנס ביניהם, וְאינו יכול לִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, 'יָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב' האמור בפסוק זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, ואפילו עבירה דרבנן, לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, ואמרה שיחזור מי שבנה בית חדש ומי שאירס אשה וכו', כדי שֶׁיַּחֲזוֹר בִּגְלָלָן גם מי שבנה בית או אירס אשה או נטע כרם, ומתוך כך לא יתבייש החוטא החוזר, כיון שלא יידעו מדוע הוא חוזר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, העובר על עבירה דרבנן אינו חוזר מהמלחמה, וכוונת הכתוב ב'ירא ורך הלבב' היא למי שעבר עבירה מהתורה, כגון אַלְמָנָה הנשואה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב [אמנם 'חלוצה לכהן הדיוט' אין זה בדווקא, שהרי איסורה רק מדרבנן, ונאמרה משום שיגרת הלשון, שבדרך כלל דיני גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מובאים יחד].