מסכת סנהדרין, חזרה, פרק ב

פרק ב, משנה א: כהן גדול רשאי לדון אחרים, וכן דנים אותו בשעת הצורך. מעיד על אחרים, ואחרים מעידים עליו. חולץ לאשת אחיו, אך אינו רשאי לייבמה, שהרי אסור הוא באלמנה. וחולצים או מייבמים את אשתו. ואם מת לו אחד משבעת קרוביו, לדעת רבי מאיר רשאי הוא ללוותו, אך לא ילך ברחוב שבו נמצא המת, מחשש שמתוך צערו יגע במת, אלא כשיוצאים נושאי המטה מהרחוב, רשאי הוא להכנס לאותו הרחוב, ולכן אינו רשאי ללוותו מחוץ לעיר, שם אין רחובות. ולרבי יהודה אינו רשאי לצאת כלל מהמקדש לליווי המת. [אך במת שאינו משבעת קרוביו, רשאי הוא ללוותו]. כשהוא מנחם אחרים המתאבלים, הולך הסגן לימינו והעם לשמאלו, ועובר כך לפני האבל לנחמו. וכשאחרים מנחמים אותו, אומרים לו 'אנו כפרתך', והוא אומר להם 'התברכו מן השמים'. וכשאוכל סעודת הבראה, כל העם מסיבים על הארץ, והוא מסב על ספסל נמוך.

משנה ב: מלך ממלכי ישראל, אינו דן אחרים, ואין אחרים דנים אותו, ואין אחרים מעידים עליו, כיון שאין מלכים אלו נשמעים לדברי חכמים, ויש חשש שתצא מכך תקלה. כל מלך, בין ממלכי ישראל ובין ממלכי בית דוד, אינו מעיד על אחרים, שאין זה מכבוד המלכות. אין המלך חולץ לאשת אחיו שמת בלא בנים, שאין זה כבוד המלכות, וממילא גם אינו מייבם. ואין מייבמים את אשת המלך, האסורה לכל אדם, ואין חולצים לאשתו, וכיון שלא יחלצו לה, תישאר באיסורה. ולרבי יהודה רשאי המלך למחול על כבודו ולחלוץ או לייבם, ולחכמים אינו רשאי למחול על כבודו. לדעת חכמים אסור אפילו למלך אחר לישא אלמנתו של מלך, ולרבי יהודה מותר.

משנה ג: אם מת אחד משבעת קרוביו של המלך, אינו יוצא מפתח ארמונו, שגנאי הוא לו שיראוהו כשהוא בצער. ורבי יהודה מתיר. וכשאוכל המלך סעודת הבראה, כל העם מסובים על הארץ, והוא מסב על הדרגש, דרך כבוד.

משנה ד: מלך מוציא את הצבא למלחמת רשות על פי בית דין של שבעים ואחד. רשאי לפרוץ לו דרך בשדות של אחרים, ואין שיעור מסוים לדרך זו, אלא כפי צורכו. כששוללים שלל מהאויב הוא נוטל חלק בראש.

לדעת רבי יהודה רשאי לישא אפילו יותר משמונה עשרה נשים, אם אינן מסירות את ליבו. לרבי שמעון, רשאי לישא רק צדקניות, ורק שמונה עשרה. ואינו רשאי להרבות סוסים יותר אלא כפי צורך מרכבתו [וצורך צבאו]. ואינו רשאי להרבות כסף וזהב [לעצמו] יותר מצורכו לתת שכר לחייליו. ומצווה המלך לכתוב לעצמו ספר תורה נוסף, מלבד הספר שיש לו כמו לכל אדם מישראל, וספר זה נמצא איתו תמיד, אף כשיוצא למלחמה, כשיושב בדין או כשמיסב לאכול.

משנה ה: אין רוכבים על סוסו של המלך, ואין יושבים על כסאו, ולא משתמשים בכלים המיוחדים לו. אין רואים אותו כשהוא מסתפר, כשהוא ערום, או כשהוא בבית המרחץ, שאין זו דרך כבוד, וציותה התורה שתהיה אימת המלך על האנשים.