מסכת סנהדרין, חזרה, פרק י, משניות א-ה

פרק י, משנה א: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, מלבד האומר שאין תחיית המתים נלמדת מהתורה, או שאין תורה מן השמים, או המבזה את התורה או את החכמים. ולרבי עקיבא אף הקורא בספרי מינות ועבודה זרה, והלוחש פסוקים על המכה לאחר שירק שם, שזהו בזיון לפסוקי התורה. ולדברי אבא שאול, אף ההוגה את שם ה' באותיותיו.
משנה ב: ירבעם בן נבט, ואחאב בן עומרי, אין להם חלק לעולם הבא. ולדעת תנא קמא גם למנשה בן יהודה אין חלק לעולם הבא, אך רבי יהודה סובר שיש לו חלק לעולם הבא, כיון ששב בתשובה. ארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, והם בלעם, דואג האדומי, אחיתופל, וגיחזי.
משנה ג: לאנשי דור המבול אין חלק לעולם הבא, וגם אינם עומדים בדין להענש. דור הפלגה, אין להם חלק לעולם הבא. אנשי סדום, אין להם חלק לעולם הבא, אך עומדים בדין להענש. ולרבי נחמיה אף הם אינם עומדים בדין. עשרת המרגלים, אין להם חלק לעולם הבא. דור המדבר, לרבי עקיבא אין להם חלק לעולם הבא, ולרבי אליעזר יש להם חלק לעולם הבא. עדת קורח, לרבי עקיבא אינה עתידה לעלות, ולרבי אליעזר עתידה לעלות. עשרת השבטים שגלו מארץ ישראל, לרבי עקיבא אינם עתידים לחזור, ולרבי אליעזר עתידים לחזור.
משנה ד: אנשי עיר הנדחת, אין להם חלק לעולם הבא. ואינם נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר, ומאותה השבט, ויודחו רוב יושבי העיר, וידחום אנשים ולא נשים או קטנים, ואם לא התקיימו תנאים אלו, הרי הם נידונים כיחידים שעבדו עבודה זרה. ואנשי עיר הנדחת צריכים עדים והתראה על כל אחד ואחד. אנשי עיר הנדחת נידונים בסייף, וממונם נשרף. יחיד שעבד עבודה זרה מיתתו בסקילה, וממונו ליורשיו.
משנה ה: שיירת חמורים או גמלים העוברת בעיר הנדחת, ושהו בעיר שלשים יום, הרי הם נחשבים כאנשי העיר, וכדי לדונה כעיר הנדחת יש צורך שיהא רוב מודחים יחד עם בני השיירה. נכסי צדיקים שבתוך עיר הנדחת, נשרפים עם כל העיר. אבל נכסי צדיקים שמחוץ לעיר, אינם נשרפים. ונכסי רשעים, בין שבתוך העיר ובין שמחוץ לעיר, נשרפים.