מסכת סנהדרין, פרק ט, משנה ה

משנה ה: מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה, בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַכִּפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵסוֹ מִתְבַּקַּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ:

מִי שֶׁלָּקָה על עבירה שיש בה כרת, שחייבים על כך מלקות, וְשָׁנָה – עבר על אותה עבירה פעם שניה, ולקה שוב, ואחר כך עבר על אותה עבירה פעם שלישית, בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַכִּפָּה – מקום צר כשיעור קומתו, ונותנים לו לאכול לחם צר ומים לחץ עד שיתקטנו בני מעיו, וְאחר כך מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין, שמנפחות את מעיו, עַד שֶׁכְּרֵסוֹ מִתְבַּקַּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים – בעדות שאינה מחייבת מיתה, כגון שהיתה הכחשה בין העדים בבדיקות, או שלא היתה התראה המספיקה לחייבו מיתה, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ, עד שיתקטנו מעיו, ואז מאכילים אותו שעורים, עד שכריסו נבקעת.