מסכת עירובין, פרק א, משנה ט

משנה ט: מַקִּיפִין שְׁלשָׁה חֲבָלִים, זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים. שִׁעוּר חֲבָלִים וְעָבְיָן, יָתֵר עַל טֶפַח, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים:

משנתנו ממשיכה לעסוק בדינה של שיירה שחנתה בבקעה, ומביאה אופנים נוספים שעל ידם ניתר כל המקום בטלטול: מַקִּיפִין את השיירה כולה בשְׁלֹשָׁה חֲבָלִים, המונחים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, ונועצים בארבע הפינות עמודים, שעליהם נקשרים החבלים. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אלא פחות מעט, ומדין 'לבוד' אנו אומרים שהחלל שבין חבל לחבל נחשב כסתום. שִׁעוּר חֲבָלִים עצמם, וְעָבְיָן של שלשתם יחד, מעט יָתֵר עַל טֶפַח, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים, שהרי בין הקרקע לחבל הראשון יש שלשה טפחים פחות משהו, ובין חבל ראשון לשני שלשה טפחים פחות משהו, ובין השני לשלישי גם כן שלשה טפחים פחות משהו, ועובי שלשת החבלים יחד הוא טפח ושלשה שיעורי 'משהו', כדי להשלים את אותם שלש 'משהו' החסרים באויר שבין החבלים, נמצא שהחבלים עם האויר שביניהם הם עשרה טפחים, ומדין 'לבוד' אנו מחשיבים זאת כאילו כל העשרה טפחים גדורים, והרי זו מחיצה כשרה המתירה בטלטול.