מסכת עירובין, פרק י, שיעור 113

משנה

זִיז – מדף שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן, המחובר לכותל מבחוץ, נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִים מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת – מותר להעביר חפצים מהבית אל הזיז, וכן מהזיז לתוך הבית, ובגמרא יבואר הטעם לכך.

עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְטַלְטֵל חפצים הנמצאים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, ממקום למקום בתוך רשות היחיד, על ידי שמתכופף לרשות היחיד, וכדומה. וכן עומד אדם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּמְטַלְטֵל חפצים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבִלְבַד [-ובתנאי] שֶׁלֹּא יוֹצִיא את החפץ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת של מקום הנחתו, שהרי אסור להעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים, והחידוש בדינים אלו הוא שאין חוששים שיכניס את החפץ לרשות שהוא עומד בה.

לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וכן לא יעמוד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, שהרי בכך הוא מעביר את המים מרשות לרשות, וְכֵן לֹא יִרוֹק, מאותו טעם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁנִּתְלַשׁ – נאסף רוּקוֹ בְּפִיו, אין הוא בטל לגופו אלא נחשב כטלטול, ולכן לֹא יֵלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת ברשות הרבים, עַד שֶׁיִּרוֹק. [ואף שאין איסור טלטול מן התורה כשמוציא דבר בפיו, היינו רק כיון שאין דרך הוצאה בכך, אך את הרוק דרך להוציא כשהוא בפה, ולכן יש בכך איסור].

גמרא

שנינו במשנה, 'זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלים ממנו בשבת'. מבארת הגמרא, הַאי זִיז – זיז זה המוזכר במשנתנו, היינו אפילו באופן דְּמַפִּיק לֵיהּ – שהוא בולט לִרְשׁוּת הָרַבִּים. ומוסיף הרי"ף: ומדובר שמקום הזיז הוא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, והטעם שמותר לטלטל ממנו ואליו היינו כיון דְקַיְימָא לָן – שמקובל בידינו דין זה, דִרְשׁוּת הָרַבִּים לֵיתָא – אינה אֶלָּא עַד גובה עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֲבָל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים 'מְקוֹם פְּטוּר' הוּא, הִלְכָּךְ – ולכן נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן דְּבַהֲדֵי – שבסמוך לרְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא, כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דָּמֵי – נחשב אותו זיז כרשות היחיד.

מוסיפה הגמרא, מִיהוּ – אבל, אותו זיז הצמוד לרשות היחיד וגבוה עשרה טפחים, אֵין נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא מָאנֵי דְּמִיתַּבְרֵי – כלים העשויים להישבר, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, דְּאִי נָפְלֵי לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִיתַּבְרֵי – שאם יפלו מאותו זיז לרשות הרבים, יישברו, ובודאי יזהר האדם שיעמדו באופן שאינם עשויים ליפול, וּמתוך כך לֹא אָתוּ לְאִיתוּיִינְהוּ – לא יבא להביאם מרשות הרבים לביתו, אֲבָל כֵּלִים דְּלֹא מִיתַּבְרֵי – אך כלים שאינם עשויים להשבר בנפילתם, אֲסִיר – אסור להניחם על גבי אותו הזיז, חָיְישִׁינַן – כיון שאנו חוששים דִּילְמָא נָפִיל – שמא יפלו הכלים לרשות הרבים, וְאָתֵי לְאָתוֹיִינְהוּ – ויבא האדם להביאם מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד.